נפתלי פרימור, שירתי

מרוקו

התרגשות מחולות
התרגשות מדגים
התרגשות מאנשים
התרגשות
בשוק בסווירה
ערמות של סרדינים
דגי טונה, צלופחים
דגים מהעומק, דגים מעופפים
ימה של מרוקו עשיר דגים
עורי מתקשה, עוטה קשקשים
מגבי עולה סנפיר
בגרוני
זימים.
אני נחנק, זה הזמן אל המדבר
חוצים את הרי אטלס
רגלינו טובעות
בימת החול זהוב ורך
לצדי משוטט עכן
מהחול אל פאתי החצר
של נחשי הקוברה
הוד וחשש מתפתלים
אם לא תיתן להם כבוד
ייקחו אותו
הדחף לחזור לימי הקדם
אינו ניתן לריסון
בין הים למדבר
שני עולמות של איש אחד.

1.10.2010…

מציאות וחלום

ההתעוררות מפסיקה את החלום.
החלום פג במציאות
איננו נשמע לנו
יש לו דרך משלו.
אך יש ימים שהמציאות והחלום
מתערבבים.
קמתי, שתיתי ואכלתי
והחלום אתי,
מסרב להיפרד.
אני מתהלך בחלום.

29.11.10…

קורות היום או חלום

לא יכול להפריד
בין שקורה בחלום והקורה בהקיץ.
בדקות הראשונות שלאחר היקיצה
מתנקזות חוויות החלום.
אני נמלט, כושל, נופל בשבי
ניצל ומתעורר.
מתחיל את היום
בטרם חלפו נצנוצי הלילה
בסופו של היום ההוא-והלילה שיבוא
לא אדע אם היו האירועים
מציאותו של יום
או בשבי החלום.

23.4.11…

תראי מעבר

הכול, אבל הכול, לך קשה.
לא נותר דבר אחד יפה.
האם זאת המציאות
או ראייתך המעוותת.

הבעל רק לעצמו
לעצמו מעשן ושותה
לאבנים מתייחס יפה
מכיר את עצמו.

לך לעבוד ולהתפרנס
לקיים
לבשל ולנקות ולהכין,
למשוך ולדחוף ולדאוג
להביא ולקחת.
מן הבוקר ועד הלילה
ובביתך אין לך פינה.

אין שאומר לך תודה.
השחור העוטף מסביב איננו
החשיכה.
הרימי ראשך, רחל.
עלי העצים ירוק לך נותנים.
השדה הפורח
אותך מבקש לשמח.

העננים לבדם עוברים
ותמורה אינם מקבלים.
הכוכבים מעצמם מנצנצים.
הסתכלי מעבר ל…
ותראי שלבך אומר לך תודה.

9.5.2010
מוקדש לרחל פרימור…

מאושרים אל הכחול

קאי ודואי הם חברים מאז
שאת עצמם הם זוכרים.
גדלו ובגרו יחדיו,
עכשיו הם בשיא כוחם.
יפים הם.
כל חייהם לפניהם.
הם רק צריכים לחיות.

קבעו.
במועדון הצלילה בסיני.
מים עמוקים מעליהם.
אל הבור הכחול, כה כחול.
השתכרות של כחול.

הם מאושרים.
זה לזה מחויבים,
אך הכחול הזה, משקר
מטעה חושים,
מטשטש גבולות
אל שאיפת העל
אל הכול יכול.
בעומק הדגים משנים צורה,
סנפיריהם כשער מתארכים,
לפתע הפכו לנשים.
פזית ים-סוף, גופה מתחה,
את הדרך להם מראה.
שפתיה עבות, בצבע ורוד,
עיניה ירוקות.
הבועות מדברות:
אתם היפים מכל הגברים
שאי פעם פה בקרו.

עוד קצת אומר קאי
דואי מסמן לעלות,
אך אל חברו ממשיך לצלול.…

האדמונית והקרפדה

זה יומיים שהגשם יורד
לרגע זה המתינה
הלילה זה יקרה.
בחצות קמה.

הגבר שאתה שקוע בשינה
באהבה כיסתה את פניו
חומקת אל היער
מפלסת דרכה בין העצים
המקום מוכר לה, קרחת יער
בה התנקזו מי הגשמים.
אני רואה אותה באור הירח.

פנייה מנומשות, שערה אדום.
האדמונית, עולה על אבן
משליחה מעצמה כל בגדיה
כיולדת כורעת
אל היער החשוך קרא:
קרקור זכר הקרפדה.
בטנה החלה נעה מטה,
מתוך פתח רחמה עיניים ירוקות הציצו,
ידיים קטנות בעדינות עשו דרכן החוצה
אל המים החליקו
נקבת הקרפדה.
אחד הזכרים מהחשיכה הגיח
מיקם עצמו על גבה של הקרפדה
ואחזה בחזקה
שרשרת ארוכה של נקודות שחורות
החלה משתרכת
ביציה הופרו.…

זמרת ברוח

הזמרת עם הגיטרה,
תואמת את הבמה
הערב ירושלמי קר, ערב השירה.
את בחצאית קצרה לבושה.
הרוח שתחת שמלתך נשפה
את ריחך ממך הביאה.
משהוא טעמתי.
אין לי אפשרות להגיד מה.
הרי לא ראיתי דבר.
אך הרגשתי וחיוכי עף ברוח.
לעולם לא תדעי את
תעתועי השיר.

26.6.10…

זה לא יקרה

הנה לך הפרס.
תוכל בו לשלם את הקנס
על שלא הגשת את
הדו"ח למע"מ
בזמן.

אתה נכס העם.
המעשיר את השפה
ואת חוויית הביטוי.
אתה …

חלומו של המשורר.
זה לא יקרה.

5.2.2011…

זה לא אוכל

דג לוקוס של 2.5 ק"ג
מביט בעינו הענקית
הירוקה
כעשב הים
כמה ברבוניות מונחות לצדו
לא העזו כל עוד הניע זנבו
סרטנים שגונם הוורוד
כגון שפתייך העליונות
ומחושיהם הארוכים מסתלסלים
כפקעת ערוותך
זה לא אוכל!

24.9.11…

זה יקרה באביב

ידעתי שתופיעי באביב.
באביב השנה או בזה שיבוא,
אך זה יקרה באביב.
זה הזמן שהבגדים מכבידים.
זה הזמן לראות ולהיראות,
להפגיש מבט.
בשלה לגמרי לפניי עמדת.
לפתע נרעדתי,
שכחתי את עונת השנה.
אל מול פנייך שאלתי:
"אמרי, מה היא עונת השנה?"
היא ידעה שגם אני אופיע באביב.

1.7.10…

זאת שאתו

הוא החכם באדם
רואה בלי לראות
מזהה כל פרט
ומרכיב יבשות
יודע איים ומרחקים שמימיים
הוא אוקיאנוס הדעת.

אך הוא נופל ונכשל
בחכמת היום-יום
החשבון לא נפרע
הדוחות נשכחו במגירה.

האישה שאתו
מנסה לתקן דרכיו
לשווא
כל תהילתה בזכות היותה אתו
היא קסנטיפה
איננה חביבה על הבריות
אך אין יודע
שהיא המלאך המושיע
המזכירה לו
לנשום.

12.3.11…

זמנו עבר

אני אוהב
אני עושה
זאת דרכי.
טרם סיימתי, וזה שמולי: זמנך עבר!
החברה שלנו מעוניינת במוצר
שטרם היה כמוהו
שיהיה הדבר החם הבא
שבשבריר של שנייה יחבר את ההכנסות
של כל האנשים בעולם
יחלק אותן בזמן שעומד לרשותם
ויכפיל באופציות
שמימושן ישליש את הכלכלות.
רגע, זה לגמרי עתידני
אולי נכדי בן ה-12 יבין.
בן כמה?
זמנו עבר!

30.4.2011…