נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
זיכרון אל האישה
אני חוזר בזמן.
אל המאהב שבי
אל הרגע הקסום הראשון
בו איחדנו עולמות.
אל תקופת אהבים לפני יובל שנים.
אני יודע שזה פתטי.
היא
לא חיה עשרים שנה.
אך הזיכרון הוא טרי, מנותק מהזמן.
אני זוכר את המגע
הדחף והרתיעה.
היא בת 18
התמימות והאין שקר.
אני חוזר אל הרגע
אל הקרב האלים,
מול גבר זר
שתקף על שפת הים.
כזכר אייל נוגח,
באגרופים פוצע
לצדי לחמה.
את השיר הזה
אני חייב לה.
2.7.10…
זוגיות וטבע
תמיד הייתי מצוי
בין היערות והאגמים,
ידעתי לזהות את מינו של הפרפר באוויר
ממרחק הבחנתי את מינו של הדג באגם
ידעתי את זמן ההזדווגות ובקיעת הדגיגים,
אך טבעי
שחיפשתי לי
בת זוג שתהיה לי כדג.
1.7.10…
הקרנבל בריו
יש בריו קרנבל
ברגע זה לא חושבים על
העניים והעשירים.
אין עליית מחירים.
אין תשלומים.
פסק הריב.
הקרנבל משתלט על החיים.
בשבילו חיים.
אל תתבלבל:
הצעירה בעירום לא
מחפשת בגדים.
היא מקרינה מעצמה
למרחקים.
חלקיקיה מתפזרים.
ריחה מתאדה.
מתאחד אתי.
אני הכסוי שלה.
הקרנבל בריו.
12.2.11…
הקציר של חולת הסרטן
זה זמן הקציר
התבואה בחלקה הוסרה
ובחלקה ממתינה.
אני בקציר
הוסרו ממני איברים:
השד, הרחם ומחצית השחלה
אני ממתינה.
זמן הקציר.
2.7.11…
הקיר שמאחור
דחפתי את התריס
מולי, מטר ממני
קיר לבנים
אטום
ממנו בולטים המזגנים
זורקים עליי חום.
הסתובבתי
פנייך אליי
אומרות הכול
אני יודע לקרוא.
רק אלייך אני הולך
הקיר מאחור
לא מעז להסתכל
רק אלייך קרב
ככל שאכל
עד שגופי נבלם.
הקיר מאחור.
5.3.11…
הכתיבה אומרת לי
הכתיבה אומרת לי בקול ברור:
עשה שיר עבורי.
ככותב מחניפה לי בחירתך בי
להנעים לך.
אני משיב לך אך במעט
על מה שהענקת לי.
הודות לך אני חש חוויות.
עובר מרחקים, פוגש אנשים
על פי רצוני.
רואה מראות שלאחרים כלל
לא נראים אמתיים.
לא מקשיב לחוקי הכלכלה.
לא לאשראי המועדף ולא לתזרים המזומנים.
מקשיב לזרימת המילים שלך.
אני מקווה שבאת על סיפוקך,
שטוב לך לצדי.
תודה לך, כתיבתי.
9.3.10…
הכאב הירוק
במות עליי,
לעצמי מלמלתי:
"כעבור שנה,
כעבור שנתיים,
כעבור שלוש,
הכאב ידעך.
יישאר הזיכרון".
זה לא קרה,
לא קורה,
אולי יקרה.
יש פעמים
שהכאב גדל.
הייתכן?
הירוק
הוא שגדל.
לא הכאב.
את הכאב שתלתי
באדנית.
לצדו שתלתי עירית
ומיני תבלינים ופרחים.
הקפדתי לבחור באלו
המלבלבים
כל ימות השנה.
עכשיו הכאב שלי ירוק
גדל, פורח, נובט
לצדי.
13.8.10…
הכאב קפא
אין הגנה בארץ הקפואה.
השמש בצהרי היום
מאחורי הכפור.
בארץ יערות הקרח
בארץ מקדשי הקרח
אנשי הצפון הרחק
אינם נוהגים לבכות.
הדמעה, בעודה בלבה
קופאת.
כאב נורא
אך גם הכאב קפא.
17.2.11…
הכול אישי
"לטובת האומה והעם",
כך הכריז הפוליטיקאי הבכיר.
אין לו מושג מי אלה.
אולי טרם הומצאו.
מפגש חברתי לחברי הממשלה.
עם נשיהם ויין גם.
בעודם מרוחקים משאר האורחים,
שר האוצר דיבר עם אשתו של
הממונה על בטחון האומה.
תוך כדי מזיגת הכוסות,
ידו של האוחז בתקציב התחלקה על
ישבנה של אשת שר המלחמה,
באיטיות
טובת האומה והעם.
במקום דוחות על מצבו של הצבא
מגן העם,
ליטוף תחת פטר לשרים את הבעיה.
הכסף נמצא.
עבור הצוללות וגם למטוס החדש.
הרי לאשתו של השר
שני חצאי ישבן.
למצב אובייקטיבי אין סיכוי
אל מול האישי.
הכול אישי.
17.9.10…
מחפש את דרכי
אני נולדתי במלחמה הנוראה
מלחמת השמד.
הרחק מרומנטיקה.
הצער והדאגה
דבקו בי.
הייתי החיוך היחיד
אני הוא הכול שהיה להוריי
ילד בתפקיד של האלוהים
הם נתנו לי
ואני להם חיים.
גדלתי לתקופה של:
קבוצה קבוצה קבוצה.
מעמד הפועלים שהתגבש ונפל.
אחריו בא:
האני האני האני
שגדל למימד של קבוצה.
אני מחפש את דרכי.
14.1.11…