נפתלי פרימור, שירתי

הַיֶּלֶד הַזֶּה דּוֹמֶה לְצִיּוֹן
הַמְּאַהֵב, לֹא הַבַּעַל
כְּכָל שֶׁגָּדַל הֶעֱמִיק הַדִּמְיוֹן
לֹא רַק בַּמַּרְאֶה וּבְבָרָק הָעֵינַיִם
כִּשְׁרוֹן הָאָמָּן בָּקַע מִלִּבּוֹ
הַבֵּן הָאַחֵר דָמָה לְאוּרִיאֵל
יָשָׁר וּמְסֻדָּר
כְּמוֹ אַבָּא

סָבִּינָה הָיְתָה בַּת 23 בַּזְּמַן הַבִּשּׁוּל
הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה
אֶת נִשְׁמָתָהּ לָקְחָה
נוֹתְרוּ שְׁנֵי יְלָדִים קְטַנִּים
וּבַעַל יָתוֹם

אִמָּא-מַאַמָּא, עֲמָלָה טִפְּלָה
אַךְ אִשָּׁה לְאוֹרִיאֵל לִהְיוֹת לֹא יָכְלָה
עֵינֶיהָ נָשְׂאָה אֵל בִּתָהּ נָעֳמִי, בַּת ה-17
זְמַן קָצָר לִפְנֵי הַשְּׂרֵפָה
נָעֳמִי בְּצִיּוֹן הִתְאַהֲבָה

הָאַהֲבָה גְּדוֹלָה
אַךְ מַאַמָּא פָּקְדָה
סֵרוּב לֹא קַיָּם
וּבְרֶגַע אֶחָד הָפְכָה הַדּוֹדָה
לְאֵשֶׁת הַגִּיס וּלְאֵם
יְלָדָיו

הִסְכִּימָה
אַךְ אַהֲבָתָהּ לְצִיּוֹן לֹא פָּסְקָה
לָהֶם זֶה טוֹב לְהַמְשִׁיךְ וְלֶאֱהֹב
צִיּוֹן נָשָׂא לוֹ אִשָּׁה
וְהֵקִים מִשְׁפָּחָה

לְנָעֳמִי חַיִּים
עִם שֵׁנִי גְּבָרִים
יוֹם לֹא עוֹבֵר בִּלְעֲדֵיהֶם
לֹא בַּשֶּׁקֶר אַךְ בַּסֵּתֶר
בְּנַחְלָאוֹת

עָדִיף כָּךְ מֵאֲשֶׁר אַחֶרֶת
הַהַסְכָּמָה תַּאֲמָה אֶת נֹעַם מִשְׁפַּחַת הַלָּדִינוֹ
בְּצֵל עֵץ הַתּוּת לְיַד בּוֹר הַמַּיִם
בֵּין קוֹלוֹת הַשּׁוּק בִּירוּשָׁלַיִם
הַחַיִּים זוֹרְמִים.…

אַתְּ הַבְּשֶׁלָּהּ שֶׁבְּנָשִׁים
אֲנִי אוֹמֵר זֹאת
לֹא מִתּוֹךְ רָצוֹן לִפְגֹעַ
וְלֹא לְהַכְאִיב
אֵין בִּי רָצוֹן לְהָרַע לָךְ.

הַבָּשְׁלוּת הִיא תְּקוּפָה אַכְזָרִית
לְפָנֶיהָ הָיִית בֹּסֶר
שֶׁטַּעֲמוֹ אֵינוֹ מַעֲנִיק עֹנֶג.

מִי שֶׁהֶחֱזִיק בָּךְ קָרוֹב-קָרוֹב
עַד שְׁמִטַּעֲמֵךְ הֶעֱנַקְתְּ לוֹ
יָדַע לְתָאֵר מָה מַר הַכִּינִין
אַף שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּא לְפִיו.

בְּחַלּוֹף הַבָּשְׁלוּת תְּבַלִּי
רַק זִכרוֹנוֹת תּוּכְלִי לְהַעֲנִיק
זֶה הַזְּמַן לִקְרֹא
מִשִׁיִרָתַּם שֶׁל אֲחֵרִים.…

פסטיבל לשירה "מטר על מטר" בנחלאות
לאהבת השירה ולהודיה למשוררים
בערב נשבר השרב הקשה
רוח קרירה באה ואיתה השירה
הזמר שלמה גרוניך על הבימה
קולו ברוח נישא, פתח לי שער
מעליו ענפיו של אקליפטוס עבות
בחוזקה נעים
על שירתו מנצחים
תנועתו של העץ
מורכבת מתנודת אינספור עלים
תנועתם משתנה לרגע פסקה
ומיד חזרה ועלתה ושוב ירדה
כזוג רקדנים שפלג גופם התחתון טמון באדמה
הם עושים שימוש בכל אחד מפרקי אצבעותיהם
בכל המפרקים ובשרירי הפנים
וברצף אחד תנועה יוצרים
קשה להבחין שלאדמה הם מחוברים
מאחורי הבמה חולצות כחולות
על חוט הכביסה תלויות
הרוח נושבת בהם בחוזקה
דגלי השירה
פתח לי שער, הזמר ממשיך ודורש
מבקש לשנות את הקיים
משתוקק לדבר אחר
שדרכו יעבור.…

It’s a third day in a row
That the desert wind blows.
No relief to my soul
Hot sand on my face is thrown
Dust gets in the narrow slit
Between the eye and the lid
Closing my eyes to take away the pain
Would not make it change its way
Halting it will be in vain
It is spreading its rules
It is his reign.

If he is victorious,
Blackness will cover all my thoughts
No life for me remains
If the Desert Wind spreads.
Its dry laugh declares conquest
He is in an ecstasy of power.
Triumph is his fulfillment.…

כְּמוֹ בִּימֵי הֱיוֹתִי נַעַר,
בְּסִירָה קְטַנָּה עַל נָהַר הַיַאנְגְצֶה אֲנִי שָׁט.
לַעֲנִיִּים אֵין כֶּסֶף לְדֶלֶק מְנוֹעִים,
לָהֶם יֵשׁ רַק שְׁרִירִים.

מוֹט בַּמְבּוּק אָרֹךְ בְּיָדִי
דּוֹחֵף אַתְּ קַרְקָעִית הַנָּהָר.
לְיָדִי חוֹלְפוֹת סִירוֹת מְהִירוֹת
בְּמֵי הַנָּהָר בְּקֹשִׁי נוֹגְעוֹת.

בַּבְּקָרִים שֶׁל עֲרָפֶל
הַנָּהָר בְּתוֹךְ עֲנָנִים מִתְפַּתֵּל.
אָז אֲנִי הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם.
מְנֻתָּק.
רַק לְנָהָר אֲנִי שַׁיָּךְ.
רַק לַיַאנְגְצֶה.

אֵין לִי רָצוֹן לְעוֹזְבוֹ.
לַהֲפֹךְ לִקְלִפַּת שׁוּם עֲלוּבָה
בָּעִיר הַגְּדוֹלָה.
אֲנִי זוֹרֵם עִם הַנָּהָר.

בְּמוֹט אֲנִי חָשׁ אֶת לִבּוֹ הַפּוֹעֵם.
בְּרֶגַע זֶה אֲנִי הוּא הַיַאנְגְצֶה,
וְהוּא כּוֹתֵב לִי שִׁירִים.…

מֵאָז שֶׁאֲנִי בְּנַפְשִׁי נוֹגֵעַ
לְעַצְמִי מַקְשִׁיב
אֲנִי נוֹגֵעַ.
נוֹגֵעַ בִּי.
נוֹגֵעַ בְּצִדִּי.
נוֹגֵעַ בְּפֶרַח.
נוֹגֵעַ בְּעֵץ.
נוֹגֵעַ בְּתוֹלַעַת.
נוֹגֵעַ בַּמֵּת.
נוֹגֵעַ בְּחַי.
נוֹגֵעַ בְּיָדִיד.
נוֹגֵעַ בְּאוֹיְבִי.
נוֹגֵעַ בְּמַאֲכָלִים.
נוֹגֵעַ בְּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם לָעִיכּוּל.
וְאֵין שׁוֹמֵעַ
"מִמֶּנּוּ לֹא תִּגְעוּן בּוֹ פֶּן תְּמוּתוּן"
התוָיַת דָּרַך הַמּוּסָר מְיַיסֶּרֶת
אֵין הָאֱנוֹשׁ מקיימה
כִּי עִיוֵּור וְחֵירֵשׁ הוּא לְצֶדֶק
מְלָאכָה הִיא לְבוֹרֵא
אֲנִי הָאָדָם. בְּדַרְכִּי צֶדֶק אֵלֵךְ. …

נְגִינַת הַכִּינּוֹר נִשְׁמַעְתָּ
הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים אֵינָם מַבִּיטִים
אֵין אִישׁ הַמַּטְרִיחַ עַצְמוֹ
לְהִתְכּוֹפֵף וְלָתֵת.

הָרוּחַ הִיא הַנֶּהֱנֵית
אַךְ הִיא אֵינָהּ מַשְׁלִישָׁה מַטְבְּעוֹת
הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁוֹ
אֵינָהּ מַקְרִינָה מתהילתה.

אִישׁ מִזְדַּקֵּן
אוֹחֵז בְּקֶשֶׁת תְּנוּעוֹת יָדָיו בּוֹטְחוֹת
מְתוּרְגָּלוֹת
אֶצְבְּעוֹתָיו עַל הַמֵּיתָּרִים בִּזְרִיזוֹת
מַחְלִיקוֹת
הַצְּלִיל כְּבֶכִי בּוֹקֵעַ.

אֵין אִישׁ מַבְחִין אֵין אִישׁ מַכִּיר
שְׁוִירְטוּאוֹז
עַל הַמִּדְרָכָה עוֹמֵד
אֵינוֹ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת לְפַרְנָסָתוֹ
הַכִּינּוֹר וצליליו – אָהַבְתְּ חַיָּיו
הַאִם טָעָה? הַאִם בָּחַר נָכוֹן?

בְּעוֹדוֹ יֶלֶד הוֹרָיו חַשְׁבוּהוֹ לְכִישָּׁרוֹן עוֹלָמִי
עֲנִיִּים אַךְ שִׁילְּמוּ
אֶת אֲשֶׁר לָמַד הוּא מְנַגֵּן בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ
הָרְחוֹב יָדוּעַ מְאוֹד
הָאִישׁ יְמוֹת בְּלִי שֵם.
נְגִינַתּוֹ לְרוּחַ.…

לִפְנֵי עָשׂוֹרִים הֶחְלִיט גַּנָּן הָעִיר
שֶׁהָעִיר הַלְּבָנָה זְקוּקָה לְצֶבַע
הַצֶּאֱלוֹן יַאַדִים אֵת לֹבֶן הָעִיר

הוּא וְהִיא הִסְתַּקְרְנוּ הִתְחַבְּקוּ
כַּמָּה שָׁנִים בְּיַחַד פָּרְחוּ
אַךְ הוּא מִמֶּרְחַקִּים
כְּעוֹבֵד זָר
מְלֻכְסָן עֵינַיִם
מֵאֶרֶץ טְרוֹפִּית בָּא

שְׁמוֹ הַמַּדָּעִי מֵעִיד
שֶׁהוּא מַלְכוּתִי
נוֹפוֹ סוֹכֵך
גּוֹבְהוֹ כְּרָחְבּוֹ
פְּרִיחַתּוֹ שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ בּוֹעֶרֶת

בְּתֵל-אָבִיב עָבַר קְלִיטַת עֲלִיָּה
תְּחִלָּה בַּצְּלִיל הָעִבְרִי
צֶאֱלִים,
שֵׁם יָבֵשׁ
מִשְּׁכַּנָה שֶׁל הַקּוֹצָנִית, שִׁיטַת הַנֶּגֶב.

הֵשִׁיטָה שׁוֹרַשֵׁיַה לְמַעֲמַקִּים שׁוֹלַחַת
אַךְ הַצֶּאֱלוֹן אַחִיזַתּוֹ שִׁטְחִית וְרוֹפֵפֶת
מַמְתִּין שֶׁיְּחֻלַּץ מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה
יִגְאָל מִלֵּילוֹת הַקָּרָה

שָׁנִים חָלְפוּ
פְּנֵי הָעֵץ חָפוּ
עָנָף גָּדוֹל הִשְׁחִיר
הַשָּׁחֹר כְּנֶמֶק פָּשַׁט
אִם יִמָּשֵׁךְ, הָעֵץ לֹא יִשְׂרּוֹד
רוֹפֵא-הָעֵצִים
בִּדְחִיפוֹת בָּא לְבִקּוּר

הביט בְּצֶאֱלוֹן:
זהו Delonix regia קָבַע
אֶת הַגֶּזַע בָּחַן בְּחִינָה מַקִּיפָה
בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת
בָּדַק קְלִפָּה וְשֹׁרָשִׁים
"הָאֲדָמָה בְּסֵדֶר" אָמַר בְּקוֹל סַמְכוּתִי
הֶעֱלִים הַמֵנוּצִים
סִמֵּן לִמְצוּקָה
הֶעָנָף הַמַּשְׁחִיר
סִימָן מֻבְהָק לְדִכָּאוֹן חָרִיף
אַל הַסּוֹבְבִים אָמַר:
הָעֵץ נַגוּעַ בְּגַעְגּוּעִים.…

בְּחַגֵי הַפֶּסַח מְדַבְּרִים עַל הַסַּכָּנָה לַבְּרִיאוּת
הַכְּרוּכָה בָּעוֹדֶף הָאֲכִילָה.
בִּימֵי הַפֶּסַח תַּחַת כִּיבּוּשׁ הַשִּׂנְאָה הַגֶּרְמָנִית
רַק הַמָּוֶות וְהָרוֹעַ יָדְעוּ שׁוֹבעַ.

סַדֵּר הַפֶּסַח 1940
164,000 יְהוּדִי לוֹדְג',
הַגֶּרְמָנִים דָּחֲסוּ בִּשְׁכוּנָה
לְלֹא מַיִם זוֹרְמִים, לְלֹא בִּיּוּב
הַגֶּטוֹ מְגוּדָּר וּמְסוּגָּר
בְּבַיִת עֵץ בְּקוֹמָה הַשְּׁנִיָּיה
מִשְׁפַּחַת רוֹזְנְבְּלוּם, אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה מֶלֶךְ, מִרְיָם אִשְׁתּוֹ
יַלְדֵיהֶם: יַעֲקֹב, הִירְשׁ, צִיּוֹנָה וּשְׁלֹמֹה
מִשְׁפַּחַת פְּשֵׁמִיסְלַבְסְקִי: שַׁעְיָה, רוֹדֶה, חָוָּה, אַלְטָה זְקֵנָה, חַיִּים, מֹשֶׁה
מִשֶּׁפָּחַתָּ פָּצַנוֹבְסְקִי: נַפְתָּלִי, יִצְחַק, מורדקה, צְבִי, מֹשֶׁה
אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת, 17 נְפָשׁוֹת
בִּשְׁנֵי חֲדָרִים
יָמִים חָסְכוּ מֵהַמָּנוֹת הָיוֹמִיוֹת לְקַיָּים
חַג כָּשֵׁר וְשִׂמְחַת הַמָּזוֹן
לֶחֶם בְּקֶמַח הֵמִירוּ וּמַצּוֹת הֵכִינוּ
מִינִי יֶרֶק מָצְאוּ
אֶת הַבְּשָׂרִים מֵהַפֶּסַח הַקּוֹדֶם זָכְרוּ
הֶאֱרִיכוּ מְאוֹד בִּתְפִילּוֹת
בִּיקְּשׁוּ שֶׁבְּיָד חֶזְקָה וּבְזָרוּעַ נְטוּיָה יוֹצִיאֵם
מֵהַסַּכָּנָה הַנּוֹרָאָה, מֵהָרָעֵב וּמֵהַהַשְׁפָּלָה
תַּחֲנוּנֵיהֵם שֶׁל הָרְעֵבִים בְּקוֹל קָלוּשׁ נִשְׁמָעִים
מִי יִתֵּן
ה' אֶת הַבְטָחָתוֹ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב שׁוֹמֵר.…

לבדו בין ההרים הגבוהים
לבוש בגד צמר שערו ארוך
אסוף בקפידה לאחור
הופעתו מסוגננת בחן
לרגליו סנדלים

מוט חלול פתחים אחדים בו
קשור בחבל ותלוי על כתפו
ניכר שהאיש החלטי אך לא רגוע
בחוסר שקט
מחפש לו מקום

טיפס במעלה התלול
הסתכל סביב במבט בוחן
דבר-מה מנע ממנו להמשיך
הפך כיוון החל יורד ולא ויתר
עד שהגיע
למקום הנמוך ביותר

קרקעית של שבר רחב
השתרעה לאורכו של ההר
מבלי להמתין אחז בחליל
לכך המתין לכן הוא פה

קירבו לפיו, שאף אוויר
האם לנשימה או לריכוז המחשבה?
כיוון פניו לאורכו של הצוק
הרים ראשו מבטו אל הפסגות אל קצה הרקיע
הקולות החלו עולים אל מרום מקום מבטו
מכוונים היו

מראש ההר נראה כנקודה
אך הצליל בבירור נשמע
בתחילה קול חד
צורם
ילדותי ותמים
ומשפגע בצוק הגבוה
היה להד
ושב במשנה כוח בטון נמוך ויציב
וצליל רדף צליל

כהמשכו של החליל
הקניון וקירותיו התלולים היו לכלי נגינה
האיש פסק לנגן
אך הקולות המשיכו
מעצמם
נפעם נותר ללא תנועה
הקולות המופלאים מרחפים מעליו

לא לעצמו הוא מחלל
מעבר לרכסי ההרים הגבוהים
מעבר לכל, אין מקום שבו הוא איננו
שם השכינה לה המנגינה
הצליל הוא תפילה תחנונים בלי מילה
בקשה עמוקה:
חזור האל אל האדם.…

עֶרֶב שֶׁל אֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ
בְּמֶרְכָּז יְרוּשָׁלַיִם
הָמוֹן מִסְעָדוֹת
זוֹ בְּזוֹ נוֹגְעוֹת

אֲנָשִׁים אֵינָם רְעֵבִים. אוֹכְלִים
בִּשְׁנֵי מַקְלוֹת מְמַלְּאִים אֶת הַפֶּה
פּוֹתְחִים תַּפְרִיט מְעַיְּנִים מַזְמִינִים
הוֹלְכִים לִשְׁרוּתִים
שׁוֹטְפִים יָדַיִם
מְחַיְּכִים. יֵשׁ אַקְשָׁן.

בְּקָצֶה, בַּשּׁוּלַיִם
בְּבַּר חָשׁוּךְ
קְבוּצָה קְטַנָּה שֶׁל מְשׁוֹרֲרִים
מְאַחֲרִים לְהַתְחִיל
מֵהַסֶסִים אֵינָם בְּטוּחִים
אוּלַי יָבוֹא עוֹד חָבֵר אֶחָד.

מַתְחִילִים לִקְרֹא, לְעַצְמָם
מִתְּפַּעַלִים מֵעַצְמָם
מְרַאֲיְנִים אֶת עַצְמָם.

הַשִּׁירָה לֹא נִבְלַעַת
בַּתַּפְרִיט הַזֶּה תָּמִיד חָסְרָה שׁוּרָה:
הַמְּחִיר.…

קשה לי עם פקידים
אני ממש האנטי שלהם
לא פקידי ממשלה
לא פקידי סוכנות
לא פקידי עירייה
מראה כולם אחד
יחסם אליי תמיד זהה
וכך גם שלי אליהם
מאז שנולדתי יושבים מעליי
חותמים על תעודות:
כל התחלה
כל מעבר
כל סיום
הם שם
דבר לא יקרה בלעדיהם
הם הכוח שתמיד מנצח
המכתיב המוביל והמוציא אל הפועל
אני עושה דברם

אין הם תלויים בי כלל
אני בהם – כל הזמן
אני הוא שזקוק לאישורם
פעם התקוממתי ועליהם קמתי
לא ביקשתי אישור ובמקום זה כתבתי:
פ.מ.

הם נעלבו אפילו כעסו
מיד הרגישו שמעמדם נפגע
שלא זכו להכרה
הופתעתי. לא ידעתי שלפקידים
יש רגשות אנושיים
הם דנו בנושא וקבעו: לא תקבל
דוקטורט במדעים, משאלת חיי
לא תהיה!…