נפתלי פרימור, שירתי

שירה סביב

הזמן לא הולך לשום מקום
אני לא מבחין בקיים
לאתמול אין קול.
הפצעים הגלידו כולם
זה הזמן לפתוח חדשים.
בערגה אני מצפה לאירוע
שיחזיר אותי לאחור
שיחייב אותי לפעול-
לחיות או למות.
עכשיו לא חסר לי כלום
סביבי שירה
כשהשירה בתוכי היא מפגישה אנשים
הם רוצים עולם ומקבלים פירור
האומר על עצמו
שהוא הכול.

3.8.2019…

שמרי עצמך

שמרי עצמך כשהבן שונא
שונא את מי שאת אוהבת
שונא את החיים
רק את השנאה הוא אוהב
היא אהבת חייו.
שמרי עצמך
כשהבן מרסק כל מובן
כשאחיותיו חובשות פצעים
כשאת נופלת אל תהום הכאב
שמרי עצמך.
בנך הוא נער מגודל
ואינו מוצא בשביל מה הוא חי?
שמרי עצמך!

23.8.2019…

להימלט

חייב לצאת מהאסלאם האכזר
משחורה של אפריקה
מכל מקום שאין בו בשביל מה.
לחיות הרחק מאב שתלטן
מבן זוג אלים.
רק אל תגיד שלא נותר לי
לאן.
אני אמצא
גם אם בדרך אשקע
בביצת הדמעה הכחולה.

17.8.2019…

לא תנאף עכשיו

חשקתי בך נורא
ללא סיבה.
זה לא בא ממך
אני היא הנושאת באשמה
אשמתי בתשוקה
נוגעת וסובבת את גבי
מראה ואוטמת.
עוד בטרם חלפו שבעה
מצאתי אותך נואף.
שעות שאני מתנקה
רוחצת כל פיסת גופי
בה נגעת.
דבר לא יישאר בי ממך.
אני מוחקת כל זיכרון
אלמנה אני מרצון.

16.8.2019…

תודה יש לי

"המורה אמרה שאתה אלמן.
אולי תרצה לדעת שאימא שלי
התאלמנה לפני שלוש שנים.
אני מאוד רוצה שיהיה לה בן זוג, בעל.
אנחנו שתי בנות ושלושה בנים,
מאוד ממושמעים
אני מוכנה לעזור."
נעמדתי מולה דום.
"אתה רוצה לראות איך, איך היא נראית ?"
בעודי שותק
היא מראה לי את תמונה של אימה.
"צילמתי אותה מבלי שידעה.
נכון שהיא יפה?
האם תרצה את מספר הטלפון שלה?"
תודה.
יש לי.

19.8.2019…

את איתי

את פה
כל פעם כשגלי הים עולים
כשדג פזית שוחה לצדי.
את יודעת שאני ממתין לך.
את מופיעה
מבטינו נחצים
ואת נעלמת במעמקי הזמן
אבד מובנו
רק בתוכי נוספות השנים.
ברגע של רעיה
את איתי.

17.8.2019…

אתה איתי

בכל דקה יש המון שניות
מתאים לי המקום כמו בפעם האחרונה
אני אהיה מוכנה.
תחילה אני מסירה מעליי נעליים
מתחברת לאדמה ואחר כל אליך.
רגע לפני שלנכדי ייתנו שם.
אני מתעלה מעל אימת הזמן
בעוד דקה אקום
למדתי להישאר איתך אחרי הפרידה.
אתה איתי
גם כשאני בשגרה
מבשלת
לועסת
מדברת עם בתי
אתה איתי.

9.8.2019…

למה דביר

דביר מזמר מחול
מברך את מוריו לשלום
רואה את דרכו.
לפתע
משום מקום
המציאות פה.
קולו לא יישמע
רק הצער במקום בו נרצח
ויש שענה: למה דביר
למה בגוש עציון
שם רוצחים?
הארץ שניתנה בכאב נותרה.
דביר ממשיך ללכת
הסכין בחזהו
ודמו ניגר
תשעה באב מחר
אני איתך.

10.8.2019…

But Love

Would you stay with me
When I'm less of successful,
Less confident
Less passionate and sensual,
Less able to love you.
I can sustain all of those deficiencies
There is a substitute
For all your lesses
But love.

August 10, 2019…

פריחה

שבר במילה כתובה
ספר
קדושתו היה במראהו
עכשיו הוא נייר למחזור
משהושלך
דפיו נמחקו
עלו שמימה.
ביום של סערה, גשם של אותיות יורד
מילא שלולית ונחל.
פריחה
פריחתה של שירה.

5.8.2019…

פגישה ולא יותר

פגישה מקרית בזמן ובמקום
מתרחשת בזה הרגע.
היא שקובעת אם יהיה המשך למבט
הדמיון מגלגל את האירוע
המציאות נותרה מאחור
רצונה להדביק את הפערים
הגוף מוביל
מצדיק את איבריו.
היעד הוא חלופה לשיקול הדעת
ההיגיון שולח אות: למה זה טוב?
רומנטיקה היא האמצעי של החלש.
הזוג גובר למען
הריגוש הווירטואלי.
ולא יותר.

2.8.2019…

האשמה

הוא ידע שתנועת האצבע דורשת מאמץ.
אנרגייה.
בזמן המלחמה הגורלית, שימור האנרגייה הוא תנאי
ראשון לניצחון.
הוא תרגל תנועה מינימליסטית שתובן בהתאם.
אין מקום לבלבול
גם לא לאובדן הזמן
ולא לבזבוז המשאבים היקרים של
הרייך השלישי.
הוא חזר על כך אלפי פעם ביום
גם כשלהט מחום.
עד הסוף.
הוא שינה את שמו
את מראהו.
"האם יש בי אשמה, האם יש?"
התשובה לא איחרה לבוא
בכנסייה, הוא ממלמל תפילה
בעוד מבטו ביהודי המעונה,
עשה אותה התנועה המתורגלת,
ימינה.
העלה חיוך
"איני אשם", הוא פסק,
"על שאין אלוהים".

27.7.2019…