נפתלי פרימור, שירתי

הרחוק לידך

תקנה כרטיס טיסה.
רק קנה שלושה ימים במלון ועוד יום.
בברצלונה תראה כוכבים או
את הסדין שבו ראשך דחוף
סע, המחיר ירד.

גם ברומא אותו הדבר.
סע למה אתה נרקב?
הנסיעה היא מרשם בדוק
שיקרה לך…

אז סע לתאילנד לאיים בכחול
לפירות טרופיים ולמאכלים בזול.
רק על תעמוד כמו אידיוט
שלא לוקח יוזמה לידיו
שנותן לחיים לחלוף לידו.

סע ללונדון שאפרוריותה יכולה לדכא
כל נפש בריאה
שם הכול שונה
לא רק כוון הנסיעה.

סע אל העתיד
רק אל תעמוד כמו אידיוט
זה לא יקר מדי
אתה יכול להרשות לעצמך.

תראה כמה נוסעים למרוקו ולמוסקבה.
עם תחנות הביניים תוכל לראות את שניהם
סע.…

לו רק ביקש

מה כל כך קשה
לתת ממה שיש לך לאחר.
הרי מדברים על הערך לחלוק.
אמונה וחינוך מפיצים
שאושרך מצוי דווקא באותו החלק
שאתה נותן מעצמך לאחר.

הנתינה אינה עסקית
אל תצפה לתמורה
מתן נקי-נטו
ותו-לא.

הנותן נאבק עם עצמו.
הוא לא יכול לצאת פרייר
חייב תמיד תמורה.
רגשית מול כספית
זה עדיין בסדר
סחר חילופין מתקיים.

בעודי שוקל תמורה מול מתן,
אני מתאפק מלהרים את היד
מונע מעצמי מלגמול.
עד כי לא יכולתי עוד
מחצתי את היתוש
שנעשה עגלגל
על חשבוני גדל.

לא הרגשתי בחוסר דם
או בהפרעה ולו קטנה בתפקוד הגוף.
אך, לו רק ביקש
הייתי ברצון נותן.…

סלע המחלוקת

אתה לא
את לא
לא נהיה עוד ביחד
נתגרש.
כ"א יהיה חופשי.
עכשיו נעשה זיכרון דברים.
כמה טוב שאין לנו ילד,
אז מה יש לנו:
שתי מכוניות,
מקרר, מכונת כביסה, שולחן, כיסאות
כסף מהחתונה, שכמעט ממנו לא נשאר
נחלק בשווה.
ומה עם הזיכרונות?
החיבוקים והנשיקות והתקוות
איך אותם מחלקים שווה בשווה.
אני אקח את הזיכרונות עם הנשיקות
אמר.
ואני את החיבוקים אמרה.
ומה עם זיכרון ליל הכלולות? שאלה
למי הם ילכו?
טוב שהעלית את עניין, ענה.
על אלה אני לא אוותר
על זה אני מוכן להתדיין.
היא מעשית יותר:
את התמונות נחלק בשווה.
אני מדבר על זיכרונות והרגש
לא על נייר היבש.…

סלע המחלוקת

אתה לא
את לא
לא נהיה עוד ביחד
נתגרש.
כ"א יהיה חופשי.
עכשיו נעשה זיכרון דברים.
כמה טוב שאין לנו ילד,
אז מה יש לנו:
שתי מכוניות,
מקרר, מכונת כביסה, שולחן, כיסאות
כסף מהחתונה, שכמעט ממנו לא נשאר
נחלק בשווה.
ומה עם הזיכרונות?
החיבוקים והנשיקות והתקוות
איך אותם מחלקים שווה בשווה.
אני אקח את הזיכרונות עם הנשיקות
אמר.
ואני את החיבוקים אמרה.
ומה עם זיכרון ליל הכלולות? שאלה
למי הם ילכו?
טוב שהעלית את עניין, ענה.
על אלה אני לא אוותר
על זה אני מוכן להתדיין.
היא מעשית יותר:
את התמונות נחלק בשווה.
אני מדבר על זיכרונות והרגש
לא על נייר היבש.…

עיניים כחולות

כל שזכרתי זה עיניים כחולות
אני בתוך ההמון.
מבטי לא עוצר לרגע
יוצא מרכבת, עולה במעלית,
עובר לצד השני של הכביש
חוזר.

על פני הרוכלים עובר,
נכנס לחנות נעלים,
תכשיטים,
יוצא וממשיך
לא נואש.

נכנס למסעדה אולי היית רעבה
לבי דופק את לא שם.
בפינת בית קפה
שולחנות על המדרכה
ביום אפור עיניך עוד יותר כחולות
אפשר לשבת לצידך?
עיניים הכחולות אומרות :
כן.

1.10.2010…

שירתו של רישרד קריניצקי

בית קפה בית ישן, ירושלים.
רצפה אבנים עקומה.
במרווחים,
מה שהנעליים גררו
על פני מאה שנה.
המשורר הפולני מקריא את חייו
על השבלול שאיבד את דרכו
על היפה שמעודו לא פגש
החתולה התל-אביבית.

המשורר כותב בשפה זרה
אך מובנת
החלל מלא אהבת אדם
השומע אינו מבין את שפתו,
שירתו מקריאה
את עצמה.

1.6.2011…

שירת נפשי

הנפש, המרכיב שאינו הגוף.
חסר הצורה, שאין לו משקל
הבלתי מוגדר שבנו.
האם תימהוני?
ואם אי שפיות פקדה לפתע.
ישנם טיפולים :
כדורים או מיצויי שורשים ופרחים.

קל להאמין במראה עיניים
במוכר, הניתן לזיהוי חד-ערכי.
אך אני מוכן להישבע
שראיתי את נפשי מדברת אליי.

אומרת לי שזמני מוגבל,
תכתוב
שים נפשך במילים.
זאת שירתי.

23.9.10…

שיר לחג

דוכנים עמוסים
החג ראש-השנה אלינו בא.
אני שולח מבט. בוחן
את דבש, צמיגי שבעצלתיים נע.

פרסומות על מיני מזונות
סכומים דמיוניים מתגלגלים
אך אין שירים על המדפים.
אין להם מקום בחג, בשום חג.
כבלתי נדרשים,
נותרו מרוחקים ועלומים.

ארוחת החג אכן מלכדת.
אני מחפש יינות וטעמים שיתאימו
למאכלים ולשירים
ואת ארוחת החג יתחילו בשירה
כמנה הראשונה.

10.9.2010…

שושן צחור*

בהרים בין הצוקים,
במקומות לא נגישים,
בין מצוקי הכרמל
ובהרי הגליל העליון
שם משכנו של השושן הצחור.

מתוך הפקעת עולה.
דחוס, לחוץ בין הסלעים.
הסלע זז קמעה.
רווח לו מעט.
רגע לפני בוא ימי הקיץ
ניצניו הגבוהים תפוחים.

עלה כותרת פותח כדי סדק,
פתח חושף,
בקצהו אבקה צהובת שמש.
גמול נאות לאלה המעזים
להעמיק ולחדור.

עברה שעה.
עלה נפתח.
עד הבוקר,
שישה עלים רואים אור.
ניכר שהאור מיטיב עמו.
השושן הצחור מקרינו בחוזקה,
גומל שבעתיים.

המביט בשושן לא ייוותר כמקודם.
לראשונה עלה בו חיוך,
נפתח אל מול הפרח.

ימי פריחתו קצרים.
גם ממלכת החושך רוצה בו.
בחשכה לובנו בוהק.…

תמימות וחכמה

את התמימות
של אהבתי הראשונה.

תן לי למות בתום אהבת הנעורים
ולקום לתחייה אחרי העשורים
להתענג על החכמה של גיל הזקנה.

היזהר בדבריך הקול אומר
אם משאלתך זאת תתמלא
לא תראה את פרי אהבתך
והחכמה תגווע ותמות אתך.

17.6.11…

שליחי אדוני

האם יעשו שליחי אדוני ואל
האדם יבואו באין אדוני?
האלוהים הזה
אין ליבי אתו.

אך חיי ייסורים ללא מלאכים.
פני השרפים כשלנו
בעודנו תמימים.
מבינים את שפתנו.

כמונו באים והולכים.
וצער להם בסבלנו.
אליהם לבי.

14.1.2011…

שירתי מקלטי

חיינו עוולות.
ילדינו מתחת לקו.
הקווים נמתחים ואנו עוברים
קו העוני,
קו הפשע,
קו הרוע,
קו הסם,
קו השכרות.

שכר זעום לעוסק בעוני.
סחר נשים בממון רב.
ממשפחה אוהבת
לזו שבפשיעה בוחרת.
ממשפחה מחבקת
לזו שגרונות משספת וחונקת בלילות.

הכיצד זה, ששארית ישראל
רוח עוועים אל עצמה משלחת?
זה שלעם סגולה נועד
ולהאיר שבילי חדוות הבינה,
בפגע וברח בחר.

הפוגע, נרגז על שעונשו נגזר,
תירוצים ושבחים לשמו הוא משמיע.
עולמו מעוות.
השחתה ופגיעה עלינו מביא.

שלמונים במעטפה
נראים לו כגמול נאות לכל אשר עשה.
מעגלי חמלה ועונש רודפים ומתחלפים.
אוי לאוהבי הזהב והשררה.

היכן אמצא מחסה ממעשיהם הבוטים?
אל תוך השורות התמימות,
אל המילה שבראשית.…