נפתלי פרימור, שירתי

צייר הגשם

ביקשתי מצייר
לקחת את כליו
ולצאת אל בין הגבעות
הצופות ירושלים.
סביבו יובש.
הציב האמן את כנו,
בד וצבעים לרשותו
מה עכשיו?

ביקשתי:
צייר גשם זלעפות יורד.
הסתכל בי ארוכות ואמר:
ידידי, למלא בקשתך אשמח,
אך לא יורדת טיפה אחת.

תמשך לצייר, אני בו דוחק.
אתה רואה את הסכר לרגליי עין כרם?
זה שנה שלא ראה מים.
מלא אותו עד שעל גדותיו יעלה ויגלוש
ונחל קדרון יזרום.

אתה רואה שעץ החרוב יבש,
שהאדמה מתבקעת.
צייר ירושלים וירוק סביב לה.
צייר שלולית גדולה וקרפדות
בה שורצות.
מההר היבש צייר מפלים
כנהר גועש.

למה אתה עומד?
קח מכחול.
רגע. עונה הצייר,
איני יכול כך לעבוד.…

ציידי האמת

היסטוריונים צלמי One Shot
מראים עובדה.
רוצים שנדע.
שנחיה בידיעת האמת הצרובה.

מאמינים שלאמת יש ערך
הגם שנודף ממנה ריח
של בשר אדם בשלבי התפוררות
מתקדמים.
ריח האמת עדיף
על ריחם של הבשמים
המטשטש.

ציידי האמת חושפים
נועצים ניבים שיחדרו
עמוק
אוחזים בטופריהם
לא ייתנו לאמת
להימלט.

אך רגע לפני שהלסתות ננעלות
השקר חודר
מצטלם
בשכבה דקה מצפה
את האמת.

1.4.2011…

ציידי האהבה

היא שולחת לו תמונה
נראית מצוין
עצמאית ובעלת ניסיון חיים.
לא ממתינה לגורל שיחפוץ.
למקרה שיביא אותו.
לא.

מצוידת יוצאת
יש בגד. יש צבע. יש ריח טוב.
דבר לא חסר.

הוא מולה
מציג עצמו:
את כישוריו.
תחביביו.
אהבתו לספורט לטיול ולציד.
יש לו רישיונות וכל האמצעים.

שניהם מבינים
שזה ציד הדדי.
אך האהבה אל
מקום אחר
חמקה.

25.2.2011…

צייד בסלון

בכלב הזה נותרו גנים של צייד.
של זאב.
הראייה, השמיעה, הריח
והפה המצויד בשיניים אימתניות,
כולם נחים בסלון.
בחוסר מעש.
לפתע זבוב.
טרח!
הלסתות ננעלו על הזבוב.
אך אין בו בשר כדי להשביע.
עם בליעתו
חזר השעמום לסלון.

7.1.2011…

צונאמי של שופן

לפני מאה שנה אוניית משא יצאה מנמל
בריסטול
יעדה: טוקיו, יפן.
על סיפונה פסנתר כנף מסוג ענק.

איש ממלחיה לא ניצל.
נסיבות טביעתה לא נודעו
והדבר נשכח.

שלפני זמן קצר,
צוות צוללנים העמיק
אל האוניה הטרופה.
אחד הצוללנים חתר אל הפסנתר
הרים את המכסה.

למראה הקלידים
קפא במקום.
בעוד להקת דגים, צהובי זנב, סובבת מעל ראשו
הושיט ידו,
הקלידים שנענו לו
החזירוהו אל אולם הקונצרטים
במילאנו:
"Teatro alla Scala"

הפסנתרן שבו גבר
על הסובב
ניגן מבלי לחשוב:
שופן, אטיוד
אופוס 10 מספר 12.

לא פסק
עד שסיים.
בטוקיו הוכרזה מצב סכנה:
גל צונאמי ענק
קרב ובא.

22.4.2011…

צדק ומוסר

מהו הצדק בלי המוסר?
עובדי החשמל המים הרכבת ההשכלה הגבוהה הבנקים הנמלים בתי הזיקוק התעופה
דורשים צדק חברתי
דורשים תנאים שבלעדיהם לא יעבדו
בעבורם צדק חברתי הוא
חשמל חינם
לימודים חינם
נסיעות וטיסות חינם
גם אחרי שיחדלו לעבוד
עומדים על המשמר שהצדק
לא ישחק
ויש שאין להם במה
לשלם חשמל ומים
חסרי מעמד
אין להם במה לקנות צדק חברתי
לא יקבלו אפילו מעטפה ריקה של
מתנת ראש השנה
מהוועדים הלוחמים
לצדק חברתי.

30.9.11…

צדק בפיתה

זה מקומם לשלם שכירות של 3000 לחודש
כל חודש רק בשביל לעבור את החודש.
החודש הבא,
לפני שמתחיל את יומו הראשון,
דורש לשלם לו לכל החודש עד היום האחרון.
אני מדבר על צדק קטן מינימאלי
כזה של 2 חדרים.
בלי סלון גדול, מטבחון ולא יותר
הצדק הזה לא קיים
פשוט אין ממנו.
יש צדק של 5000 ויש של יותר
אני יכול לשלם לצדק בפיתה
לא יותר.
מי הם המשלמים לצדק היקר
מניין להם?
הם לוקחים מצדק אחר
שלא בצדק
הצדק ושלא בצדק מתגלגלים.
אני רוצה לעבור את החודש בשלום
להודות לצדק
שלא עשה אותי מתפרנס מגנבה
שיכולתי להרגיש בצדק חם ונעים
צדק בפיתה
צדק.…

צדי הכביש פורחים

עונת הגשמים כמעט ופסקה
ימי השמש גברו על
ימי העננה.
צהוב החרציות ואדום הפרגים
עולים באוויר.
אפי התמלא
בריח האוהבים.
אני נוסע
רוצה לעצור בכל רגע
אך את אינך.
מזה עשרים שנה
שאת מתה.

12.3.2011…

צבעוני לא תשליך

בפח הזבל השכונתי,
מבין שאריות מזון ופסולת
הציצו אליי פרחי צבעוני.
נבולים.
צבעם הצהוב מאיר עיניים,
שמא כשלה דעתו
של מי שהשליכם,
הרי לא זו הדרך
לומר תודה לפרח.
הצבעוני נותר
גם בעודו נובל.
אף שעלים מעט מקומטים,
כולו יופי
משרה אהבה.
משכתי אותם אחד אחד, עד האחרון
בגינתי ישתלו-
אולי יראו
בשנה הבאה.

16.4.2011…

צניעות בריאות

במרכז הסלון שולחן
מהגוני חום-שחור.
עשרים וארבעה כיסאות סביבו
תואמות צבע השולחן.
שישה סבלים הכניסום, חלוצים עבריים
בשנות השלושים.

האציל בא מלונדון.
רופאו האישי פסק שהאור הוא בריאות,
הכרח.
לפי המרשם התקינו חלון,
גודלו כבית לארבע משפחות
של העובדים העבריים.

המסובים סביב המהגוני ראו ברחובות
חלוצים.
אנשים עטורי עשייה, שליום עבודה
לקחו זיתים, פיתות ובצל.
לפעמים ביצה.
אלה לעולם לא הונחו על המהגוני.

שנים עברו.
שולחנות מהגוני הלכו ורבו.
בתים כארמונות.
הם מעמד. מדד ההתפעלות.
עד עצירת הנשימה.
למען הבריאות טוב לי לנשום
אוויר, שאינו מנקר
עיניים.

20.11.2010…

צלף במקום לשירה

"מקום לשירה" בירושלים,
בשכונת אוהל משה,
מרחק יריקה מהשוק התוסס-
מחנה יהודה.

מעל המדרגות,
בין החצר הרחבה ובין החלון
בסדק דק, השתרש לו הצלף.
עליו הירוקים מעידים
שטוב לו בקיר.

בחודש יוני עוטה הוא פרחים.
פרח גדול, לבן סגול בקצה.
העלים והפרחים
מסתירים את האנקולים.

קטפתי ניצן, עכשיו גם אדום הוא,
מדם.
אומרים שהצלף מסתפק במועט,
האומנם?
הרי הוא זקוק למקום לשירה.
כמוני.

27.6.2010…

הגשם בדרך לכאן

חודש אוקטובר היה חם מהרגיל.
אף ש"הרגיל" כבר חם מידי בשבילי.
היה יום אחד שהטיפות בכובד ירדו.
רק הוכיחו שיש בכוחן.
שהן לא עברו מהעולם,
אבל יש שיחליט מתי.

לי דרכים להביא גשם ברכה,
האם אשלח הזמנה
עם אותיות מוטבעות בזהב?
אך אולי לא יאהב את צורת הכתב.
אנשים שולחים הזמנות כאלו לחתונה.
אין זאת דרך נאותה.
הוא מעדיף יחס אישי.

להגיד לו כמה נשמח ברגע שיבוא.
על הגעגועים ההולכים וגוברים
שאני לא רוצה תחליפים
לא מים ממוחזרים, לא מותפלים,
לא מיובאים.

רק את המים היורדים מלמעלה
שעברו דרך ההשגחה העליונה.
שנשלחים בפקודה
שהם קיום ההבטחה
שהם מענה לתפילה
הגשם בדרך לכאן.…