נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
האמונה היא עובדה
מביט בהר-הבית
בין שיפועי נחל-קדרון
המדבר מאחוריי ומולי האור.
לא אבנים הן שאני רואה
חומת העיר היא זאת
מעל הצוק עולה
יורדת אל הגיא.
כחיה קדומה, מתפתלת.
החומה מסתירה את המת
העומדים בחוץ בקול משמיעים
"המלך חי וקיים" צועקים.
ככל שמיתתו מתבהרת
ההכחשה גוברת
עד שאין עוד שחר לעובדה.
רק לאמונה.
1.7.10…
האם האל איבד את דרכו
ככל שאני מאבד את דרכי
ולא מוצא את שביל המחר
ומגיע אל יעד שאליו לא כיוונתי,
נכדי אומר שאני ביקורתי מעל המידה.
האם גם אל העליון יש לך טענות?
אכן.
הרי העונשים והנקמות שהאלוהים גוזר
אינן מידות נאות.
האם אבדה דרכו של כל יכול?
אני מבקש להראות לו את
דרכו.
30.4.11…
האבדן
בתנועות קצובות, כנפיו נעות
מעל הצמרות.
עטלף בודד.
ממשיך במעופו כל עוד
האפילה מקדמתו.
לכך הוא רגיל, לזה נולד.
אך הלילה הזה לא נגמר
אין עוד זריחה
עולם החושך משתרע לעד.
העטלף משמחה השחיר.
פגו סיוטיו.
אינו זקוק עוד למערה.
לפניו עולם בלי גבולות,
לא מוכר.
אינו עוצר,
משתולל,
מתעודד,
הגביר תעופה,
לפתע קפא.
9.3.10…
האישה, המכונית ועובר האורח
אתה מואשם שחיבלת ברכוש,
בכוח משכת את סמלה המסחרי
של מכונית ב. מ. וו. בעודה חונה
בשטח ציבורי
האם אתה מודה?
כבוד השופט:
מדי יום ביומו
ראיתי את המכונית, עברתי לידה
לא הושטתי ידי אליה
מעולם לא רציתי לפגוע
עד ש…
עד שראיתי את האישה
שממנה יצאה
את פנייה, את שערה, את עיניה
לא הפנתה מבטה אליי
אף לא מבט חטוף
לא משכתי בכוח
זה קרה תוך ליטוף.
השופט שמע.
23.9.11…
האם גם אני נמחק?
הים והיבשה
נוגעים, משיקים
בישותם אוחזים
יש שהיבשה נגלית
ומיד הים מכסה
יש שהגל מתפרץ
אך נאסף ונסוג לאחור
למקום הזה אני בא
מניח כף רגלי בחול הטחוב
מביט בשקע שגופי בה טבע.
דבר כה מובן נראה לי חידה
אני כורע ברך לומד כל פרט
הנה בא גל, מילא את השקע,
גדש
ומייד מחקו גל אחר
חדש
לא נותר דבר
האם גם אני נמחק?
18.8.11…
ה' במה פשעתי
בחודש שבט,
מבטי אל השמש נשאתי.
כאב חד ועמוק בעיניי דקר.
השמיים פרוצים לחלל האכזר,
נצבעים בכחול מקצה אל קצה
פרושים למרחב ללא עננים,
אין באופק ממטרים.
כה חזק, מפלח,
בעיניי העצומות חצים משלח.
פעמים אין ספור, ה'
הולכתנו לארץ הזאת.
נהרות שופעי מים לא לנו, נטשנו.
כי שמך הנורא לצייה הביאנו
בית מקדש משכנך לבנות.
אנא אל תעזבנו
בארץ ללא מים.
פן יאמרו ישמעאלים
הקמים עלינו:
לכו לכם בני ישראל
תתפזרו בנקבי מים לא לכם.
המים הם אהבת כל חי
ואין חי בלעדיהם
הענן שומע בקולך הרם,
פקוד נא עליו, צווה אותו
מים ברוכים המטר לעמי,
ונחיה כאן לעשות לשמך הגדול.…
האהבה נושאית אותך
נושאים אותך באהבה
מדי יום
החסר הוא הנוכח
עץ האורן שלצד ראש המציבה
מפזר זרעיו על פי העונה
אוהביך תחתיו קשובים לך
יודעים שאנחנו פה איתך
ככל שנלך זרעיך נישא
לאהבה אין סיכום
אתה ממשיך בנו
ואנחנו בך.
18.7.11…
האהבה אינה נפטרת
יום הכיפורים תשע"א,
הכאב האישי
המתמשך
שלופת ואינו מרפה
על אף שאירע לפני עשרים שנה.
מה הלאה? יש הלאה.
נכון, המוות הוא ודאי.
אף פעם אינך מוכן לקראתו.
אך הוא מחויב לבוא.
איך אל עצמי אדבר? ואל הסובבים?
מה הסיבה לשמחה? מה הצורך במחר?
הרי כל יום המוות בא.
זאת אהבתנו שאינה נפטרת.
היא איתנו.
נשארת.
בשבילה אני מבקש את המחר.
אני ממתין לה.
24.9.10…
האדם העובד מתשע עד חמש
השעון המעורר, הוא הראשון שאליך פונה.
אינו שואל אם אתה רוצה
ואולי בחלום ארוטי חשקת לגמור.
הרי זה הדבר הטוב באמת
שיקרה לך היום.
לעבודה
אתה חייב לתת מעצמך לבני המשפחה.
אתה לא תימלט, לא תאכזב
אתה ממהר
אל זאת שבסוף החודש לך תיתן הצ'ק.
מחתים כרטיס
מפעיל מפסק בלב.
אתה שבוי,
אך איש לא נלחם לשחרר אותך
מתשע עד חמש
השעונים מקבלים המון תשומת לב,
לו רק היו מגיבים קצת יותר מהר,
אך השעון רק לעצמו דואג
הצלחת, השעה חמש
שוב אותה הדרך, רק הכיוון התהפך.
שוב טורי מכוניות, הזמן על חשבונך נסרך בלי סוף.…