נפתלי פרימור, שירתי

ישתו מדמך

למה זה תכעס על הפרעוש,
על היתוש והזבוב?
הם אסיריך.
על שולחנך סועדים,
במיטתך הקרה ממתינים,
שלא תישן לבדך.
הזבובים שאתך רק אוספים
את הפירורים שנושרים בין שניך
אינך יכול לגרוס את כל הטוב
שאתה רוצה לבלוע.
אל דאגה, תישאר בעודף משקל.
אחרי שאת מקורות המים ייבשת
הרי זה רק טבעי
שישתו מדמך.

26.6.11…

יש מחר

אני חושב על מחר.
חפץ בו נורא.
לרגע אני יודע מה יקרה
מה יביא מחר.

היום שממנו המחר צומח,
לא חשוב בכלל.
אין לי בו כל עניין.
הוא חלף.

רצוני במחר.
זה שטרם בא.
שיש בו פוטנציאל:
לצבע חדש.
למילה חדשה.
למחשבה חדשה.
לאת חדשה.

וכשהמחר יהיה היום,
יהיה לי מחר
ואותך חדשה.

4.12.10…

החיים והמת

בכל אירועי המוות
שהיו ושעתידים לבוא
המוות נראה כאכזר
שמשתלט על החיים
לא במקום ולא בזמן הנכון.
החיים קושרים עצמם
למת:
עורכים לו ימי זיכרון
מציבים לו לוחות
שותלים על קברו שתילים
השורשים-אליו
העלים-אל החיים
כותבים לו שירים.
לחיים ולמת עולם אחד
האדמה מפרידה
אך איננה זרה
היא אימא-אדמה
הנותנת חומר מעצמה
וסופגת אליה
אימא.

11.8.11…

החיים בגלריה

מאז שהאור מהחושך נברא
ובא היום
אין שני ימים זהים.
יש שמידת השוני גדולה מאוד
ויש ימים דומים.

מדי יום השמש הולכת ומתכלה.
מדי יום אנשים חדשים באים
מדי יום אנשים עוזבים
מדי יום.

חיינו בגלריה
האוספת יצירות
מדי יום.

מדי יום אני מוסיף שיר.
אך המקום בגלריה
הולך ומתמלא.

28.1.11…

החומר והעושה בו

עם הניסיון העשייה משתפרת.
היישר לעניין והיעילות גוברת.
ניתן לשלוט בחומר
לקובע את ייעודו.
החומר חסר צורה
ואין לו מילה משלו
הוא מקבל את רצון העושה.
אך חל שינוי לא צפוי,
החומר קיבל אופי משלו.
הוא הקובע מה יעשה בו
ובי.

5.2.11…

החומרים משתנים

עכשיו אתה כותב שירה?
מדוע בצעירותך לא אחזת במילה.
על ראשך לא נותרה שערה אחת כהה.
בגיל כשלך הרוב כבר מוצא.
פוחתות היכולות למשחקי הדמיון,
פחות הדחף ליצור.

בגיל של הפנים מחוצ'קנות,
הגוף דחוס בהורמונים
המחפשים כל סדק וחריץ לעבור
ומוצאים.

בגילי הצעיר
גופי היה אטום.
לא הסכים לקבל מילה,
לא הרשה לה לחדור.
רק החומרים הנוזליים עברו.
מגוף לגוף.
בכל יום, פעמים ביום.

אך החומרים עם הגיל משתנים.
עכשיו תורתה הקסומה של המילה,
היוצרת שיר
המוצאת משמעות
היודעת מתי להיות רגישה
ומתי לבעוט בחזקה.
היודעת שהיא החומר
היא עוברת.

16.4.10…

החוף החושף

זה לא אמור היה לקרות
על חוף הים בחצי האי סיני
במקום בו כל בגד בעצמו יורד
במקום בו השלכנו כל מגן
במקום בו הסרנו מעלינו
כל מחשבה מלבד אהבה
שם
זה קרה
בדיעבד אנשי המעש יגידו
שהדבר היה צפוי
הרי יש אזהרה מתמדת
למאבק של אסלם בכופרים
טאק-טאק קצוב ומהיר
לועו של 47-K
הוא לא הקשיב
לפני הים השקטים
ולא לחול הרך.
רק דגי פזית ים-סוף ידעו
ומיד נעלמו.

11.6.11…

החולה המאושר

לחולה מובטחת איכות הטיפול הרפואי,
לחולה יש תוכניות לקידום זכויותיו
עובדי המעבדות הרפואיות
משרתות את החולה.
הרופאים גם משרתים אותו
ומחויבים רק לו.
חברות התרופות משרתות אותו,
וכל המומחים והועדות,
כולם משרתים אותו
החולה מאושר.
אם יבריא
יהיה חולה מאוד.

16.2.10…

הזמן שמע וגיחך

הוא אמר לה: את נסיכתי
היא מייד הלכה אחריו
עם הנסיך
ניתקו עצמם
רק הם
את עברם קרעו לגזרים
את השבבים העלו באש
טשטשו עקבות
רק הם
אהבתם לא מבקשת דרך
לא עתיד
רק עכשיו
רק עם הנסיך
רק עם הנסיכה
אהבתם לנצח
מעבר לזמן
הזמן שמע וגיחך
תחילה רק החלפת הדעה
בקול רם
בין הנשיקות
בלי נשיקה
הרצונות מנוגדים
ועד:
אני עוזב
לא איתך.

7.10.11…

הזקנה בשלבים

תשומת לב היא צורך אנושי
הגובר ככל שאנחנו מתבגרים.
אנשים מבליטים כל הניתן:
ליבוש נאה, ללא בגד, שפתיים, עיניים, חזה.
רוצים להיות מושכים
מאוד מיניים.

בזקנה נשבר הקשר
בין הסקס למראה.
דבר לא עוזר.
האל-מיני הופך לקרבן
מנפנף בכספו
מזמין למסעדות
קונה מתנות לרוב.

הזקן מספר וחוזר כמה אהב וכמה טיפל
וכמה טרח וכמה סבל
עבור אלה שמסיטים עכשיו ממנו מבט
האומרים שהזקנה היא שלב בהתפתחות
שעסוקים מאוד
שאוהבים מרחוק.

הזקנה אומרת שהיא בסדר גמור
לא חייבת דבר
מקבלת תרופות
גם נגד הדיכאון.

17.2.11…

האם להפסיק לכתוב שירה?

מאות אלפי שורות שירה
בשלל סגנונות, פרי עמלם של רבים
באלפי שנות.
שירי נבואה,
שירי חכמה,
שירי אהבה ותפילה
ושירה ליום-יום
שירה מקורית ושירה מתורגמת
מה יש להוסיף?
לאנשים עניינים חשובים יותר
מלקרוא בשירים.

בכול זאת אני מכיר
בכל זאת כתבתי עוד שיר.
הכתיבה היא צורך, אינה רצון
נוגדת היא כל היגיון.

אם הדגש במקוריות
מה מקורי בלהוליד
הרי העולם מלא אנשים
האם להפסיק להוליד?
האם להפסיק לכתוב שיר?

8.4.11…

האישה שבי

הראי זה כיסוי
הצבע, הקמטים, הצורה
המחשבות לא שם
מי בתוכי נמצא?

סביר להניח שיש שם אישה
גם ילד. זקן גם.
כל שהייתי ומה שעוד אהיה.
כל איש נולד אישה.
לימים מעט.

איך היא נראית,
איזהו חיוכה?
אני מדמיין: סביב פטמותיי
מתגבה החזה.
הגוף פחות שרירי, יותר מעוגל
יפה לי.

היא ואני כה דומים אפשר שהיינו
מתחלפים.
האם זה אני?
האם יש בי רצונות האיש?

אני מביט במקום הנכון.
ראשו אינו ראשי.
הוא אינו מבין על מה אני מדבר.
הוא הגבר שבי.

20.11.10…