נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
יחסים נפלאים
את אצלי בראש.
על איברייך.
מוחשית להפליא.
איני מבקש לגעת.
לא לממש, לא למשש.
מסרב.
לא מוכן.
עומד על "לא" שלי.
אני רוצה אותך במינון שלי.
אני רוצה לעשות אחרת.
מחר לא ארגיש בך.
מה נפלאים היחסים.
29.11.10…
יושבי החושך והאור
אני ההולך בין החושך לאור
כשאני באור,
איני רואה את החושך
את החולי, את הרעב
את אובדן התקווה
הם לא נראים
בשבילי לא קיימים
אם ייראו
יכערו את הסביבה
יורידו את מחיר הנדל"ן
יקוממו עליהם את אנשי האור
יושבי החושך נמלטים
החושך מאיר את האור.
12.2.11…
יום האבק
ביום זה האבק
מחבר אותי אל מדבריות-ערב.
אני, מבקש להתרחק משם.
מסרב לנשום את האוויר
שמפיץ את אסלאם.
הוא מחדיר עצמו לתוכי.
מוצא דרכים, חופר מחילות
מטפס מעל החומות.
מסתנן.
חונק. לא מאפשר לאור לחדור.
השמש נותרה מחוץ לסכסוך.
האבק כסה את מחשבותיי.
מאסלם אין מפלט.
29.5.10…
יחסי עבודה
אין שמחה, לא אכזבה
לא כאב ולא אהבה.
אין רגשות.
אני מביט מבלי לראות.
דרך האישונים נכנסתי לראשך.
וראיתי איך אני נראה דרכך.
לא מדליק.
לא אהיה לך למאהב.
הזכרת ענייני עבודה.
ביקשתי לקבל ממך חומר
או להעבירו אלייך
בתשובתך שמעתי מציאות
בלי נכונות.
10.12.10…
יש שהזיכרון עולה
מסיבה שלא אדע,
אבא בחר שאראה את אמי
אחרי מותה.
המפגש הראשון עם המוות.
אני בן עשר.
גוף ראשון של אישה
מתה.
אבא האמין שאעמוד בזה.
ואם ביקש שהזיכרון יישאר
הרי הוא.
אבא ואני שלחנו בה מבט אחרון.
זיכרון משותף.
עד שהסתכלתי בו.
עשורים אחר כך.
יש שזיכרון זה עולה.
4.12.10…
יש מחיר לנוף
יובש.
ימים ארוכים של רוח מדברית,
ייבשו את היער.
אין טיפה אחת של טל.
בדצמבר באה השריפה.
האש בשמחה פרצה, בכל הכיוונים.
תוקפת בסערה בכל החזיתות.
מורה מי הוא בעל הסמכות.
האש שאחזה בהר הכרמל,
כילתה 44 נפשות.
נפגעים רבים.
היער אינו רק נוף.
הוא מדורה ירוקה, עוד בטרם האש בו
אחזה.
אני מביט בעץ שלידי,
עבה גזע, עצום בגודלו, שנים ניצב פה.
אך בקרוב חס וחלילה
והוא אחוז בלהבות,
מתיז גיצים למרחקים, מחולל שרפות.
שורף חיים.
יש מחיר לנוף.
10.12.10…
יש לי נכד בלונדיני
אבא, תראה את צבע העיניים של
הנכד שלך,
את שערו הבלונדיני
לא נראה יהודי.
לא כמוני שעורי כהה כל כך
ומסגיר מיד את
מוצאי היהודי.
אני שבויה.
הגנים של עם הבחירה
ניכרים ממרחקים
ידיעת השפות לא תציל.
את הנכד שלך היו מקבלים למנזר
או למשפחת הגויים.
אם תבוא השואה
יהיה לו סיכוי
הוא יינצל.
פחד ההשמדה
עובר
מדור לדור
בגנים.
30.4.11…
ישראל ככל הגויים
פה נחיה כפי שחיים בעולם
ככל הגויים
ישראל מלאה עשיר עולם ומלאה עניים
ככל הגויים
לנו עולם תחתון ומשפחות פשע
ככל הגויים
לנו "כוכב נולד"
לנו "מסטר שף"
ככל הגויים
מה הדאגה התמידית: מה יהיה?
שאלה גלותית
הרי זה ברור
ככל הגויים
אלכוהול בכל מקום
לכל הגילאים
גם סמים קלים וקשים
עובדים זרים
אי צדק
ככל הגויים
שחיתות שלטונית
הירשזון-שר האוצר
בממשלת אולמרט המורשע
מילאו את ביתם גניבה
נשיא המדינה בחסות השררה
אנס וגם מעשי זימה ביצע
אך אינו מתחרט ואינו מודה
ישראל ככל הגויים.
אך עת אתהלך בהר מוריה
ואראה את עיר החומה
אין ישראל ככל הגויים!…
יש לו פנים
ככל שאת אוהבת את עצמך
את רוצה אותו
הוא אינו קיים
חסר פנים מחייך אלייך
מחבק
מבטיח אהבה
מבטיח נאמנות
מבטיח להבטיח.
חסר פנים בא
ואתו הפנים
את מבקשת להכילו
אל חלומך
הוא לא שם
יש לו פנים משלו
את חולפת על פניו
והוא נעלם
ועוד פנים קרבים אלייך
עכשיו את מנוסה
נותנת את כולך
לא רוצה לאבדו
אך יש לו חלום משלו
את לא שם
והוא נעלם
חסר פנים נעל אותך
את יכולה שם להישאר
אך שתפקחי
תראי שיש לו פנים
והוא חולף על פנייך.
8.6.11…
ירושלים על קו פרשת המים
רחוב יפו בירושלים הוא קו פרשת המים.
בגשם זלעפות אני על המדרכה
בצד הפונה לשוק מחנה יהודה ולאוהל משה.
הגשם על ראשי, על זרועותיי, על גופי
כערוצי נחלים
דרכי זורמים המים לצד המערבי
לעין-כרם, לנחל שורק ואל הים הגדול.
המים נמהרים, שוטפים בדרכם
את הגינות המטופחות שבבית הכרם.
חבל, אני עובר לצד המזרחי של הרחוב
המים כמפלים
יורדים לאורכם של השרוולים
מכנסיי כצוקים
מעליהם מים רודפים
אל נחל קדרון שלרגלי הר-הבית ועיר-דוד
שיטפון שיכול להטביע גדודים,
להצילם אני זורק את עצמי
למדרכה שבצד המערבי.
הגשם שוטף אותי וחורץ לו אפיקים
וזרמיו ממלאים את הסכר המשתרע
מעין-כרם ועד בית זית.…
ישראל שנת 2011
ישראל שנת 2011 מאוד פרגמטית
אין מצפים למעשים גדולים
אין היא חברה מגויסת
המציבה לעצמה יעד.
בשנת 2011
מספר המטרות כמספר האנשים
כל איש כטוב בעיניו יעשה ולביתו.
יש בה בתים שלא למגורי אדם
וארמונות לרוב
ומצמיחים בה פערים
התופחים מעלינו, טופחים על פנינו
מאיימים לדרוס ולרמוס את אשר בדם ועמל אספנו:
את עצמנו
מה שונו פנינו,
הדור שלפנינו בחר להסתפק במועט
באחדות, בצדק ובשוויון מצאו ערך עליון
ביקשו לתקן עוולות
לחזור לארץ האבות.
איני מבקש לייפות את תקופתם
רבים לא מימשו את עצמם
כישרונותיהם האישיים לקרן זווית נדחקו
מטרתם הייתה האחת- מדינת היהודים.
אין לדעת לאן יישאנו הרוח
או במה נבחר
אך תמיד תמיד
נחפש דרך.…