נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
אני נושרת
אני חייבת למצוא לעצמי אהבה.
אני מוכנה להתקרב,
לדבר דברים חסרי משמעות.
אני מפנה מקום בתוכי
מסירה מחסומים.
"אל העיזי להתאהב" אני מפצירה.
האהבה תפתח לך חשבון חדש,
תהיי מחויבת למאזן הכוח.
תמצאי עצמך חופרת אפיקים
מנקזת עודפים.
אני אחוזה במלבושי דוקרנים
העירום המלא אינו מרפא.
שחררתי כל כאב, אני נופלת.
פסקתי להיות אני ואיני יודעת מי אתי.
אני מתכנסת בצל שאני מותירה.
כעת אני נושרת.
1.8.2018…
דרך הנפש
זרמים בים, גלים מושכים, אני נסחף.
המים מהמעמקים עולים, עד שבאוויר נושקים.
אני והדג נושמים כאחד.
בועות ממלאות את פי.
אני משורר לדגים.
פקעת חיים אחת אנו.
אני מורד כנגד הבורא:
למה בראתני עם כניסה ויציאה?
זה שורש כל רע.
הפתחים ייאטמו,
השובע דרך הנפש יעבור.
אני והדג צוחקים.
4.8.2018…
Almost
No one is welcome here
A suspicious look, a quick exam
To ascertain
.What can be taken out of you
Sometimes it’s a possession
,Sometimes it's you
.Your body, your genes
,It's not easy to agree
.To accept somebody next to you
It's safer to watch people on the screen
On your personal smart phone
Almost touching
.Almost
May 26, 2019…
בגלל אבא
אינני טיפוס נוסטלגי
אני משתדל להיצמד למעשי.
אני מתקשט בפיג'מות של אבי
אבא אברהם נוכח, הוא איתי,
לרוב גאה בי.
הלילה אבא דיבר אליי.
הוא לא מוצא את דרכו.
ניכר שקשה לו.
הוא ממשיך איתי את היום.
אני בנו היחידי
אך הוא מרגיש אבא לרבים
בני המשפחה, ומי שפגשו בו
חברו, נעשו לבשרו
בני אברהם.
יש מי שאוהב את יושרו
האחר מחובר לתמימותו
יש שמואר באהבת האדם שבו
וביחד יש לנו אותו.
אם אני במקרה מחייך.
זה משום שאבא הופיע לפניי
ברגע זה.
8.5.2019…
המשוררת ירושלים
ציון,
נוכחותו של העליון
בכול
ברחוב ובחנות המכולת.
היא הנותנת את אור ההודיה
על כל פאתי האדמה.
ובביתה מימיה הם מי מריבה.
מהר הצופים, ביום רגוע
נראית פיסה כחולה
סדום לוהטת מבין צוקי המלח.
ירושלים היא המשוררת
הכותבת את שירת תבל.
2.3.2019…
סנטה רוזה
אני ברגע של געגוע
לא אדע למי?
בוחר בסמטה אל שוק הפירות
מושיט יד לשזיף סנטה רוזה
מתענג
מוצא את החריץ הדק
שבין שני חצאיו.
הבורא
הוא שלקחו מהאישה האוהבת
ושתל בסנטה רוזה.
אישה, זאת העולה, חשופה ויפה.
שקופה
אין דרך.
סנטה רוזה חושנית, זמינה.
איתי.
14.5.2019…
שם המרה השחורה מקננת
המרה השחורה יודעת לעבור
כל מחסום.
חומת מצודה – עבורה היא שער
פתוח לרווחה.
אם קיים בתבל מקום שממנו היא
נמלטת, אני אהיה שם.
היא בוודאי איננה בתוך המערבולות
של מפלי האיגוואסו.
היא נמנעת מלשהות בין האנשים
הנפעמים מיופיו הנשגב של הטבע.
אני מביט במפל העוצמתי
מבחין שמאחוריו מתנשא קיר שחור.
קונדור שחור מגיח מבעד למים הזכים
שם המרה השחורה.
ביכולתה לחדור דרך האישון.
היא מקננת בעין הצופה.
מנפנפת בדגלה
השחור.
17.5.2019…
תסתכל על עצמך
בחדר ההמתנה לקרדיולוג,
צבע מסקרה מאור עיניה
אני מצייר את מראה בצעירותה
בעורה הקמול אני רואה אותה בזוהרה
לא איכפת לי ששדיה הנבולים
וצונחים מגופה,
שעור פניה חרוש קמטים.
היא לפניי
היא בת עשרים.
אני מנצנץ אליה
נמתח.
היא קוראת את מבזקי מחשבותיי
"תסתכל על עצמך"
היא אמרת.
22.5.2019…
השני הוא אני
כל אשר גופי עושה –
הוא אני.
מתמלא ומתרוקן
מבלה בחוף הים. בפלירטוטים.
מדי רגע מוודא שהאשכים שלי במקומם.
המדד הוא את –
שהולכת איתי.
אני מתרחק
רואה את מי שבי
מגלה את עצמי.
ללא מדד.
לא יכול בלי מדד.
עושה את דרכי בחזרה.
מי שאני עכשיו ומי שהייתי
נפגשים
לא סובלים זה את זה
מבטם זועף. בכעס נפרדים
מסרבים להודות
שהשני הוא אני.
21.5.2019…
יום ללא
לא קורה
מעט קורה
צופה הרבה
יום פסיבי
יום ללא.
דבר לא ייותר כפי שהיה
השכן שדירתו נוגעת בשלי
סירב להגיד שלום
לא הכירני
אחרי עשרים שנות.
אשתי ננעלה בחדרה
מסרבת לכל מגע.
ביום בו מאומה לא קרה.
4.5.2019…
יש לנו דקה
הזמן הוא אדון העולם
שנינו זמניים פה
גם הזיכרון ייעלם.
מרחמך ואיברייך המפתים
דבר מהם לא יישאר
הזמן לועג לנו
אני שומע את צחקוקיו
יהיר הוא.
אני נמלט מול אימת הזמן
את המפלט.
יש לנו דקה.
בדיתי את קיומך
הסבת לי הנאת נעורים פראית.
אני חוזר למציאות
זאת שתיוותר גם אחרי לזמננו:
הר, אבן, ים.
13.4.2019…