נפתלי פרימור, שירתי

הנגע נושם

הנגע נושם עמוק
מתחזק
נאחז במרפקים
מרים את עצמו.
עוד מעט ויימלט,
אך העוצר הבלתי מובן
אוחז בו
נראה שאבד רצונו
ככל שהוא קרב אל פתח ההצלה
הוא מאט
הספק גובר
תן לי סימן אם אתה צריך עזרה.

2.6.2019…

בנפשך אישה

אני מסלק מעליי כל מחשבה ארוטית,
אינך לי אישה, מאסתי באיברי נשים
זה הרגע לחבור אל נפשך,
היא מושיטה את ידה,
אלת הפריון הבבלית
ומייד השולמית.
אל נפשך אני מתענג.
מעיין השילוח הוא רחמך.
ירושלים מבוצרת בין אבני חומה
מבקשת להישאר קדושה.
ביד רפה אני ניגש
ונפשך גופת אישה
מאז קרבת אליי
איני יודע אם נפש או בשר את.
חשכת אלמוות אני מבקש
להימלט ממאור כשהשחר יעלה
טרם יסגיר את אשר ידעתי:
אישה את.

31.5.2019…

כאן לא נותר ממני כלום

אני חושף את חרבי בין מבקשי נפשי
כולי חמלה בין האביונים
ובין חסרי תבונה
לא נותר ממני כלום.

30.5.2019…

הרוק הכחול

הסולנית מניעה את גרונה
אך שותקת
מילה אינה נשמעת
לא נעצרת
נוכחותה מעבירה אותי על דעתי
על כורחי אני נאסף אליה
ואיתה – אל הרוק הכחול
הרוק ממשיך ליצור
זמן רב אחרי שהוא
שותק.

2.6.2019…

אני נעכל

ארוחה דשנה, מנות מרובות.
לא עולה על דעתי
שהרעב בוא יבוא.
תחושה לא נוחה
שהשובע רגעי
להחריד.
עם כל ארוחה אני מתעכל
בחומצה שמציפה ומבעבעת.
עופי נפשי, עופי מעליי
לא לך סלי המזון המבעית
מניסיוני אני יודע
שהמשוררים הם הראשונים
להיעכל.
וגם אבני הכותל.

4.6.2019…

ברגע זה

הסוסים ברחו
ההומואים יצאו
האישה ננעלה
האיש נמלט
ללא עבודה
אל תדבר
איש אינו מקשיב
רק לעצמי
אני לא חייב
אנשי הרקע מתחלפים
לאלוהים אין שעות קבלה
לא תגנוב נמחק
אין בקשה
אין תודה
לא יהיה

6.6.2019…

ההתגלות

העליון הוא בעיניים שלי,
לרגע אינו עוזב.
שנות חיים אני ממתין שיתגלה,
אני מכין את עצמי
עד טהרה.
כי אז חשתי צריבה
סמכו פניי
וזה לא נדמה לי.
אני שומע את קולו,
ללא מלאך וללא שרף
נפתלי – הוא קורא בשמי.
לך ותגיד: "רעל הנחש יירפא".
נרעדתי.
איני נופל ואיני עומד.
בעודי נפעם, האחר שלא היה נוכח
אומר לי: "מי אתה שהאלוהים ידבר אליו?
זה רק נדמה לך".
ואני שומע: "גם אתה יכול".

10.6.2019…

תודה

יש בי להבין את הכוח שבמשוואה
בה עצור היה.
מתוך אין סוף של "אין"
החומר נברא.
המולקולות באמוק נעו אחת אל חברתה
חברו
הולידו.
איני יודע מי הוא שהביט בבכורה
ולמה זה קרה.
האם מעשיי היום
צפויים היו מאז האטום הראשון?
מעולם של אפלה, אור גדול בקע
האפור טרם נראה.
הגלקסיות
מתנגשות, נבלעות ונעכלות.
אדון עולם חוצה אליי.
אל פני הבלתי מובן
אני אומר:
תודה.

18.5.2019…

רמדאן בגבעת רם

עכשיו זאת המסורת
לכבודו של חודש רמדאן.
"אסלאם היום" בספרייה הלאומית
בגבעת רם.
הוגשו ממתקים ועלי גפן ממולאים.
חוגגים אסלאם. כמה שהוא מוצלח.
הוא נוכח על כל צעד ושעל.
מי היה מאמין שמוחמד והבדואים
הרכובים על חרב האסלאם
יפיצו את אור הקוראן מסין ועד בכלל?
אך נוסף על הברכה
איש לא ציין את קלקלתו
את השמדת תרבויות תבל
את ההרג הנמשך עד היום הזה.
לא על פי החקר המדעי
לדון על המענה למכת האסלאם.
בשנה הבאה, האסלאם יגדל,
וחודש רמדאן יהפוך לחגו של
העולם.

24.5.2019…

ירושלים היא פסיפס

ירושלים, 38 מעלות, סביב לה.
איך לאהוב אותך ואת רותחת?
הרי אהבתיך גם כשבית המקדש
היה בלהבות.
בלהט אהבתי אלייך ירושלים, אני מדלג מעל חומות.
צפרירים של רוח קרה חולפים על פניי.
אני משפשף את עיניי.
ירושלים היא פסיפס של שכונות,
חלפנים
מלווים בריבית
תחנות סמים
סחיטה באיומים
לוחמים על אופנועים שחורים.
את נעימה לי
בחומך הגבוה.

25.5.2019…

המחפש אמונה מצא חמלה

האיש מחפש אחר אלוהיו.
חלף על פני שלל האמונות.
מצא שהאלוהים קיים אצל החפץ בו.
כוח עצום הוא משרה על המאמין.
האיש רואה את נס החמלה והאהבה.
החיים אינם מסבירים.
החלל הוא מעבר לכל דמיון.
רק האלוהים יכול.
הוא יכול.
אני מודה לו בעודי מתהלך במחנה ההשמדה,
"כל מעשיך בחוכמה עשית"
באושוויץ האלוהים מחיה את המתים.
אין רוצה בכך יותר ממני.
למה תסתיר את פניך?
אני קם, מושיט לאהובתי יד.
ואני יודע שאעשה את זה לבד.

28.7.2018…

ברוחי ובכוחי

בארץ תשעה באב האש פורצת על כל שעל.
בחרב ובקליע אויביי משלחים בי אש לשורפני חיים.
במה השבנו? הוא הרי יודע שהאש
מאכלת כל אשר בדרכה.
האם אשיב באש חזקה פי שבעה
שתותירו בכוויה גדולה?
השנאה עוצרת בינה,
היא התשובה כולה.
השונא חסר חושים, רק מותי ישמחו,
השנאה היא כל מהותו.
רוחי רוצה עם אויבי לחלוק חיים.
אך ידי משיבה לו כגמולו.

30.7.2018…