נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
עיני המשורר
לי עיניים גם מאחור.
דרכן נפשי יוצאת
אל הנעול
אל הנשכח.
חשכה מוחלטת מפיצה אור.
למנקז אהבה מהמילה
הרגשי אינו עלום: הוא נשקל.
ממשי.
העפעפיים מאותתים:
הבוס מביע אי שביעות רצון
איום הפיטורים מרחף באוויר.
ברגע זה עיניי האחוריות נפערות
אני רואה רכסי הרים עוטפים אותי
ומעיינות זכים זורמים דרכי,
ממלאים אותי אותיות
האות מותירה אותי
הלום שירה.
16.7.2016…
גברו
"אטרקטיבית, גרושה +3"
על פי הציפיות שלו, עמוסה מדיי,
אך הסכים לפגשה.
מגשש בחשש: מה זה אומר
שלושה בבת אחת?
היא קוראת את מחשבותיו,
מובילה, בראשית אני אישה.
מציגה את עצמה, מבליטה.
שניהם מחודדי חושים
מנסים לנבא את הסיכוי.
הולכים על זה.
חוזרים לאהבה כבראשונה,
מנתקים עצמם מכל השאר.
היא נסחפת, חוזרת בשנים
משחזרת את אהבתה משכבר הימים
מעניקה לעצמה משאת נפשה
הזמן נמחק.
אותו מובילה התחושה של
הראשוניות באישה:
גברו על המציאות.
14.5.2016…
חוגג חג
לא מאמין בחגי האומה
על שאלוהינו פסח על ביתנו,
אך השמידנו עד מעט
ואנחנו חוגגים על הנסים הגדולים
ועל הרעות האין-סופיות.
איני רואה את מלבושיה של
שבת המלכה.
לי חג,
כשבת זוגתי באה על סיפוקה.
אני חוגג כל דג
הפלמידה מלכה
הלוקוס מלך העולם.
וכל שיר חדש-הוא חג.
אני חוגג כל פגישה עם הצדק.
יש ימים ארוכים שאין בהם חג כלל
ויש חגים מספר הנדחקים ביום אחד.
אני לי חג.
1.5.2016…
GRAY & GREEN
Green field spreads out
As far as my eyes can reach
All green
But I can see a light shade
of gray
It is there
Your first gray hair
It is there
I'm not mistaken
Green turns to be gray
But you will stay all green
In my memory
Green will stay
In the field of gray
March 30, 2017…
לכאב יש עיניים
בגיל 15 ספרתי את המקרים
שחוויתי אונס.
מה הדרך מחיבוק בני המשפחה
ועד השוד?
שוד גופי.
החיים זה לא מקום לבילויים
מבטים מאיימים עליי
מפחידים אותי.
לכאב יש עיניים גדולות
אין לי רגשות
לא אוהבת ולא שונאת,
אך בוכה הרבה.
07.04.2016…
להאכיל המונים
שולחים אותי אל המזווה ואל המקפיא
אני מוציא את כל המזונות
הם דורשים עוד
אני מחויב
ולא, יגרמו נזקים
יפרקו אותי.
הם המונים
טריליונים של רעבים
תאי הגוף שלי
דורשים:
אוכל!
3.3.2016…
שונאים ומתפרנסים
הפועלים מאלנאצרה*
מעדיפים שלא שלהתחבר
אל מי שבאים מהשטחים.
בענייהם של הפלסטינים שמעבר לקו – הירוק
קרוביהם בישראל חיים בשפע,
בביטחון סוציאלי.
אינם יודעים מחסום.
המשכילים והעשירים מראים בגאווה
תמונות של בתיהם,
ילדיהם לומדים באוניברסיטאות מובחרות בישראל ובעולם.
לאחרים – אין.
אין להם.
הקנאה דוחה.
לא מזמינים ולא מבקרים.
עבור אלו ואלו: היהודים בפלסטין
נותנים פרנסה ושנאת תמיד.
עד לזמן שיבוא.
13.3.2016
*נצרת…
ילד פוקד על אללה
אישוואר (Eashwar) נולד בבנגלדש
בכפר הרחוק
שממנו אין לראות.
גם לא את העיר הקרובה
לא את בירת המחוז.
"בעולמנו קשה לחיות אפילו יום אחד",
שמע תדיר.
אמרו עליו: "ילד עם שאלות"
למה לא כל האנשים מתפללים כמונו?
מי האל שלהם?
אמו ואביו עכשיו בריב,
אללה גם.
אללה חייב לעשות שלום
עם אלוהיהם של האחרים!
אללה חייב להשכין שלום
על כל האנשים והחיות!
כי רק אז ייפסק הרוע ואימא ואבא שלי
יחיו בשלום.
נולד ילד הפוקד על אללה:
שלום!
19.3.2016…
בני המעיים זה אני
ארוחה בשרית או חלבית-
מי המחליט?
דיירי המעי – יש להם מילה
יש שרצונם במזון מיוחד
יש שחפצים בפרי כזה או אחר
ביין לבן משובח או אדום יבש.
אני ליד דוכן הדגים
ובלי סיבה הנראית לעין
פולט: "פלמידה".
אף שתחילה התכונתי לברבוניה.
לבני המעיים – הבחירה.
אני תוהה: מי בחר בבת זוגי.
האם על פי המראה או
או כישרונות הבישול?
אני עושה על פי רצונם.
בני המעיים
דורשים למלא את מבוקשם
ולא: יטילו עונשים
משלשול
ועד למחלה.
בני המעיים – זה אני.
22.1.2016…
גופך גם שלי
האם גופך לך בלעדי?
הרי יש בך מהורייך
ומכל הדורות שקדמו לך.
גם משלי יש בך.
אך את לעצמך.
לא מקשיב לרגשותיי
שם חותמת עולם בזרוע
משולש מקועקע.
חרט הוא בגופו פצעו פצע
לא בראשו
לענות למה?
מסתפק ב:"למה לא?"
אני מביט בגופך
המוכר לי מלידתך
על הקעקוע שמתי מדבקה
כל השאר נקי
שם הנשיקה.
1.1.2016…
גבולות השד
מאסתי במעשים מגונים
אני פה לא כדי
ספק את הדחף המיני
של גבר זר ואלים עד אונס.
איני זקוקה לשד לעצמי.
בעפרון האיפור סימנתי
את גבולות השד.
להסרה.
ואז עבר בי רעד
נמלאתי חמלה:
אולי אוכל להשיג אותה תוצאה
בכריתה פחותה?
מחקתי את הקו הטוטלי
שרטטתי מעגל קטן תחתיו.
האם ייוותר יותר מדיי?
האם עדיין אהיה מטרה לעבריין?
שוב מוחקת
ומציירת קו אחר
כזה שיפתור אותי מהמעשה המגונה.
מוחקת ומתווה
תוחמת.
קובעת את הקו
שיעצור את העבריין
וישיר אותי אישה.
קו של זכות לאישה.
11.3.2016…