נפתלי פרימור, שירתי

תחת חול האסלאם

המשרד לאיכות הסביבה מתריע:
"האבק מסוכן לבריאות הציבור".
במסכה על האף והפה
אני יוצא.
חול דק חודר אותי מיד
דרך החור שבכפתור.
אני שומע אותו מגחך:
"האבק הגיע לפלסטין בשליחות אללה."
הוא נוצר במדבריות ערב.
נאסף לחזית אחת.
לך הוא גיהינום
לנו פריחת החול.
הוא שמפיץ את האמונה באסלאם
זרע האסלאם הופך גרגיר להר.
ואתה תחתיו.

19.1.2016…

אסלאם הוא השוט

עולם ללא אסלאם! כל העולם אסלאם!
אין מצב ששניהם יזכו
אין מצב ששניהם ייוותרו.

כשהשחיתות על כל לשון,
כשהפערים החברתיים הם גאוותו של העושק,
כש"העושה לביתו" אגר בתים רבים מספור,
כשהון-שלטון מעוות כל דין.
האסלאם הוא הדין ועונשו
הוא השוט.

לא תשתווה לאסלאם באכזריותו.
עליך להצטייד באהבה גדולה
צדק ורחמים ייראו לפני עינייך.
כי אז האסלאם לדל ולמנוכר יהפוך
עד למקום הזנוח שממנו צמח:
מדבר ערב.
לעובדים את האסלאם
דרך השמחה תתגלה
ייפסק הג'יהאד, לא עוד שהיד
ויאמרו: לחיים.

6.1.2016…

חצי מלאה / חצי ריקה

"מה אתה יודע על החיים?"
שאל היודע.
"שהם זורמים," ענה היכול, "ויש בהם עצמה רבה"
שאל היודע: "כמה מהם מקבלים וכמה לוקחים?"
"מלא לעצמך, מלא ככל שתוכל", אמר היכול
היודע הושיט את ידו שכוס בה אחוזה
והניחה תחת זרם המים הנשפכים בחוזקה.
ובמהירות הוציאה.
היודע והיכול הביטו בה.
אמר היודע:
"עודפי המים רוקנו את הכוס".
"אני יכול למושכה מהר בטרם תתרוקן"
אמר היכול.
ככל שניסה, הכוס סירבה להתמלא.

חיינו מרכבים מלאות וריקות .
זה את זה משלימות.
יש שהמלא והריק
רוצים לתפוס את מקומו של האחר.
האוויר שמעל למים למערבולת חזקה הפך.
ובעצמה עמוק לתוך המים קדח,
עד שלא יכלו להיוותר במקומם:
ביעף התרוממו, ובעלותם את האוויר כבשו,
לרגע נראה שידם על העליונה ואת כל השטח קנו לעצמם.…

גאנגס בכביש 431

סדוקה היא האדמה שבין מקדשי ורנאזי
לנהר הגאנגס הקדוש
שם המתים ואפרם.

מכון טיהור השופכין שליד רמלה
חולק את ריחותיו עם העוברים בכביש 431
החלון הנעול של מכוניתי
לא עוצר בעדו מלחדור.

האיש הקדוש יושב על המחצלת הבלועה
דומה לפרה שלצדו
ולכלב שכולו רק עור ועצמות.
חסרי כול מביטים בי
ללא עניין.
האל שיווה הוא הבעלים של כל חי
את העושק ואת השקר ואת העוונות כולם
אל המים משליכים.
מימיו של הגאנגס שרים.
הטובל בהם מבקש להפוך למימיו.
הפרחים והאורות שעל הנהר
הם נשמתו העולה.

10.8.2012…

אחרי

להיחלץ
לעזוב את קיבוץ שפיים
את הכיתה
את החדר המשותף,
את חוסר האונים.
לשבור את הראי
לחצות את הכביש
לחתוך את אזיקי הקולקטיב.

אחרי 55 שנות:
איך אתה מרגיש?
הפנים מתקמטות לחיוך רחב
גיל ה-70.

3.12.2013…

סוף היגיון המציאות

איני רוצה לדעת על הגרעין של איראן,
שמעזה חופרים לכוון תל-אביב,
שלחיזבאללה מאה אלף טילים,
שרודפים אחריי עם סכין,
שאני חולה, וכשאתרפא- אחלה שנית,
שהאסלאם דת השהיד,
שהשלום לא יבוא, אפילו שהוא חמש דקות מפה
שהעולם שייך לרוצחים
שאיש אינו מחכה לשיריי
שהפערים מועילים לצדק חברתי
שהדרך לשרוד- היא ללדת עוד
שהחירות פירושה לעשות רע
את זה אני יודע.
כי אין במציאות רינה
והאשליה תזמר שירה.

2.2.2016 …

אימא אני חוגג

אימא,
אנחנו מתחבקים ואני אוהב אותך
אנחנו נתחתן וביחד נחיה
את ואני כל החיים.
איך זה אפשרי? הרי אני גדולה ואתה קטן?!
אימא, אני גדל מהר מאוד
תראי את הכוח שיש לי בשרירים
אני אשמור עלייך תמיד
כל החיים
עד סוף העולם
אפילו בחלל
אבל אבא ואני נשואים
שאבא ימצא לו אישה אחרת
כבר יש לו,
ראיתי אותם מדברים ביחד.

20.1.2016…

פרדס משוררים

בפרדס שלי הפרות עולים
היישר מאדמה.
אין להם צורך לא בגזע ולא בעלים
לא בניצחון ההיגיון
ולא בהוכחה שאינה מסבירה דבר.
בפרדס שלי יש קוטפים וכותבים:
הקוטפים את תאוותם משביעים,
הכותבים את רגשותיהם מתרגמים.
פרדס משוררים הוא.

26.1.2016 …

נמלט ונשאב

השמים והארץ- באותו הצבע
גם התוכן והצורה.
אפור מעורבב
חלקי בד בין סלעים
על הקרקע ובאוויר.
הארץ איבדה את כוח הכבידה
פסק הסדר המתורגל.
ההר שמולי החל צועד
היישר אליי
אך בטרם יבוא
שלח להק אבנים
המגלגלות רעם
מעלות ענני אבק
טוחנות עצמן עד דק
אני נמלט
אך כוח בלתי נראה
שואב אותי אליהן.

9.1.2016…

ישראל ופלסטין

בישראל חיים על פי OECD,
טכנולוגיה עלית
חתני פרס נובל בכימיה
השקעות זורמות.
מאחורי גדר ההפרדה,
יש ערך עליון לאדמה
דרכה זורמים השפכים,
לא מטופלים.
ציון זה פה: ירושלים רבתי, בית-אל, גוש עציון, חברון, גושי ההתיישבות.
אותם זוכרים, פה חיו השבטים, פה העברית.
לא סופרים את הפלסטינים
נעלבים כשהם אומרים: לא!
הם אינם זוכרים את הר מוריה
הנביא מוחמד הוא שמכאן עלה.
עבור ישראל ופלסטינים ההווה אינו קיים.
על פי העבר ייקבע העתיד
היד אוחזת סכין-
נשק העבר והעתיד.
מטוס קרב חמקן עם מגן דוד
אינו יכול להתחמק
מפלסטינים.

25.2.2016…

חזרה עם זרע

לפרנסתה מקבלת קהל
במחלקת המים בעירייה.
מעידה על עצמה שהעניין
פסח עליה.
חייה חסרי הבנה
ללא ציפייה חולפת לה שעה ועוד שעות.
מדי פעם יוצאת
היום חזרה עם זרע
והוא שהאיר
האפור קבל גוונים
אחוזה בפרץ השמחה
תהיה אימא
תינוקה יהיה
אהוב על אדם ועל חיה.

16.2.2016…

סופאני

מי שלא פסקה
לדבר על עצמה
"אני ואני"
"יש לי דיפלומה מאוניברסיטת ורשה"
ניהלתי את.. ויש לי תעודה"
"כנגד כל הסיכויים, הצלתי את וולודיה-
ילד יהודי שהוריו נשלחו למחנה גולג בסיביר"

הזיכרון נמחק.
מאום לא נותר ממנו.
שקע בים האלצהיימר
ואתו אבד "אני".
איננו,
ואין סיכוי להצילו.
נותר הגוף
מסתכל עליי ולא מזהה
לא אותי ולא את עצמו.

26.2.2016…