נפתלי פרימור, שירתי

ללא תקנה

בטרם החלפתי מצעים
הסתכלתי על עצמי בראי
מתחתי את החזה
הגזרה התיישרה מעצמה
אני מוכנה.
בחרתי בסדין כחול עם פסים לבנים
בציפה וורודה
בציפיות סגולות-מסולסלות
לכל קיפול ייחסתי משמעות
את שפתיי קירבתי אל הבד
ולפני שיצאתי בישמתי את כלי המיטה
בבושם הפרטי.
אני מאחורי הדלת של חדר השירות.
הוא יצא מהמעלית, חצה את הפרוזדור.
על פי טריקת הדלת- חדר 1043.
דימיתי אותו ניגש היישר עד המיטה
מתבשם בריחי.
אחרי דקתיים יצא
עמדתי מאחורי הדלת עטופה בענן של בשמים
שמעתי אותו שואב כל טיפה של אוויר.
הדלת נפתחה לאטה,
נשימתי נעתקה:
הוא מולי.

9.3.2016…

כאן אתי

נוף הרי ההימלאיה
שברים בין פסגות
הרי השלג פוסעים לאטם
בערפל.
אנשים עטופי קור
קרבים אל ירכתי השמים
אור אפור וחושך בהיר
חבוקים
גלי אבנים מקרקשות, מתלבטות
בוחרות את הרגע
המתים שבים
כאן אתי.

1.4.2016…

דייגים ברשת

עכביש "גב הכסף" טווה קורים
בין שני גזעים.
דרכה מפרץ נפולי
נוצץ בין כוכבים.
סירת דייגים כחולה
אינה מודעת לרשת הפרוסה
עוד רגע ותיתפש
יתומים ייקראו בשמו של אביהם
אלמנה תתייפח.
איחרתי ברגע
הרשת נרעדה
הבכי נשמע.

5.4.2016…

פירוק והרכבה

חומת הפרדה
שבעה מטרים
גובהה
מעל לבטון מתנשא חוט תיל.
לא בא בחשבון.
בעודי מתלבט
גופי החל מתפרק
עד היסוד
עד האטום
פרגמנטים של אישיותי
עברו את הקיר
כל חלקיק בנפרד
ומיד החלו במלאכת ההרכבה
עד השלמות.
אני מביט בגדר שמאחוריי
וחוצה אותה בשנית.

4.3.2016…

משורר המצוי

השירים כבר נכתבו.
למשוררים נותר לחקותם
לכול היותר:
לייפות את היפה
את אשר נכתב מבראשית.
אין לי יומרה להיות המשורר הגדול
ולא השני בתור.
אני מתבונן במילה העולה מהדף
או שנאמרה באקראי
תחילה חסרת מובן היא
אני נושם אותה עמוק
היא מתערבבת בדמי
מקבלת גוון משלי,
מרגע זה היא שירתי.
אין לי תובענה שמילותיי
יכריעו את מילותיך
אני אתך
יוצר שירה.

24.3.2016…

עכשיו היא שירה

שפים בכל הערוצים
הם אופים, לשים, מבשלים.
אני טועם השירה.
בין זאת הבועטת
המבטאת כאב ואי צדק
לשירי אהבה
השף מערבב גבינה צ'דר ותמצית תה,
החוויה הקולינרית מעבירה אותי
אל שירתם של ענקי משוררי ספרד
שירת געגוע מפאתי המערב
לירושלים
לבית מקדשה
להר מוריה
כי אז חרבה וממתינה
לאהבת ציון, שתעשה לי ולה נפלאות,
בכל השפות
לכל אדם באשר הוא שם
לאנושות, לבורא עולם.
מלוח מדי פוסקים השופטים
התערובת יצאה מהאיזון
זאת שירת מחאה
איני מסכים לשכר מנהלים של מאות אלפים שקלים!
אין חלופה לעגבנייה טרייה
האדום מעורר
היא הגיעה מארץ האינדיאנים
עכשיו היא שירה.

29.3.2016…

חמש עוגיות השומשום

מאז שקמה מהשבעה על בעלה
היא נוהגת להישאר אצלנו עד מאוחר.
היום היא באה עם חמש עוגיות שומשום:
לעצמה, לאשתי ובשבילי.
אני תוהה איך זה מתחלק?
אחרי סבב ראשון,
לא נוגעים בשתי העוגיות.
"נכון שהן טעימות במיוחד?"
השכנה תולה משפט.
"עכשיו, שבעלי איננו
אתה הגבר היחיד בקומה שלנו!"
מבטה נשלח מעל עוגיות השומשום
הישר אליי.
אני מרגיש בעיטה לא עדינה של אשתי,
מעל הברך.
אך היא עדיין לא הולכת.
אחרי זה אשמע שהעוגיות הן על חשבון
זמן איכות שלנו.
לפתע צועקת:
יש לי פיפי!

27.3.2016…

בין הגוף לדבר אחר

את רוצה ולי היכולות.
במכניות מופגנת,
ללא רגשות,
לא מתעמק, אלא בדבר עצמו.
שניהם יודעים מה לעשות,
מגלים חיבה והתחשבות,
שניהם לוקחים את ההובלה.
ואנחנו בפנים.
אני רוחני,
עוצם את עיניי,
רואה מעבר לגופי,
מתעלם ממי שלידי,
אל הבורא אני פונה.
לפתע:
פיפי, מהר!

26.3.2016…

ממתק בשקל

לא מדברת עברית
מחזיקה שקית
עם ממתקים
בשקל
אחד
לא מפה
אני לא יודע מי היא
חייבת
אני לא מסכים
אבל נותן
שקל
אחד.
הילדה מציעה
עוד ממתק
זה יעלה לי
בשיניים
נותן לה שקל
לא לוקח
דבר
אני לא אשם
גם היא לא
היא פה
ברחוב עמק רפאים
43
עם שקית.
חייבת לחיות
אין לי דרך להסביר לה
שהיא צריכה
להיות בכיתה,
בבית ספר,
ללמוד שירה.
אני אתה
מוכר ממתק,
בשקל אחד.

4.3.2016…

עולם בלי אסלאם

אין בי שנאת ערב.
אך אני נסמך על 1500 שנות
אסלאם –
אלף וחמש מאות שנות כיבוש.
הרס עד ground zero
של תרבות.
האסלאם שם
וסביבו דם.
עד לתוכי חדר
רכוב על פצצה
דמוגרפית –
מתקתקת
ג'יהאד.
יש עוד דרך
לאהוב את הבורא
בלי אסלאם:
אנשים טובים,
ישרי לב,
חברים,
כוס יין,
לחיים.

3.1.2016…

הסכסוך בשנת 2096

שני נכדיי מתרוצצים בין המתקנים, משחקים.
למקום קוראים "קיפצובה".
בתה, מדברות ערבית,
"סליחה" אני פונה ראשון
"האם את מוכנה להחליף דעות
בנושא הסכסוך ישראל ופלסטין?"
"חיובי" היא עונה.
האם תעדיפי לדבר באנגלית-שפת האמצע,
Yes"" היא עונה.
"איך את רואה את העתיד בין שני העמים?"
"מורכב", היא עונה.
שמחתי שלא החלה בהטחת האשמות.
"האם תרצי להתנבא איך נחיה בעוד 80 שנה?"
"זה מחוץ לטווח הראייה שלי", ענתה.
"תחשבי שאנחנו מדברים בשנת 1930,
האם היית משערת שהיהודים יקימו מדינה?
אז מה בנוגע לשנת 2096 ?"
"אירועים קשים קורים עכשיו.
העולם נעשה מקום מסוכן, אלימות חוצה גבולות,
ברור שיהיו לכך השלכות."…

העודפים

מחציתה של האנושות
יוצרת את כל המוצרים הנדרשים
די ויותר.
מחציתה של העיר,
מחציתה של המשפחה.
מחציתו של האדם
את קיומו הוא מטיל על
המחצית השנייה.
אני מתדפק למחיצתם של המספקים
אך דלתותיהם נעולות
חלונותיהם מסורגים
הקיפו עצמם בחומות ובמגדלי שמירה
הם יורים בחוצים
בבלתי יוצרים.
הפערים מתרחבים
הקצוות נמתחים
כמוני יש בלי סוף!
מחצית האנושות.

30.1.2016…