נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
מעש הדמיון
באתי.
לא יודעת למחוק את פער הגילים
אני מוחקת את שהייתי
יותר מכול דבר אחר
רוצה את קירבתך
אני שומעת את עצמי מגוללת
את קורות חיי
מאז מלאו לי 16 שנות
חצינו לילה עד שחר
אני לגמרי אחרת
כבתחילת הדרך
קרום הבתולים שלי נסגר
אחרי שתי לידות וחיי ישות של עשרים שנות
עכשיו אני מוכנה לחצות את עצמי אליך
מודעת למעשיי
בכל רגע אני נולדת מחדש.
עכשיו תורך.
12.9.2018…
יחברו
מדבר, הר וחול. יובש נמיביה.
המים – חודש בשנה.
גרגירי חול נעים על פני עצמם,
שירת המדבר.
סלובקיה מלאה נהרות החוצבים בהר.
הירוק סובב.
כאן המילה "מדבר" שוות ערך לתנ"ך.
לאיש חזה שטוח, פטמות חסרות מובן.
לה חזה שופע, פטמות מודעות לעצמן.
שופע וחסר מותחים זרועות, מתנגחים,
חוברים.
30.8.2018…
המים שבתוכי
אני שוכב על קרקעית הנחל
ומימיו זורמים מעליי.
אני מושיט יד, חופר בגדה.
המים קוראים מחשבה
ממלאים אחר רצוני,
זורמים.
אני מרגיש את הנהר,
הוא זורם דרכי וממשיך הלאה.
ומשהו ממני נישא בו
וממנו הולך איתי.
המים עברו בדרכם של רבים.
כל החי זורם דרכי
ומחבר אותי אליו.
משיבשו המים,
אני שרוע על חלוקי נחל אכזב.
חש במים הזורמים תחתיי.
27.7.2018…
שיחת היכרות מאוחרת
"אני בין העונות. הכתמים והקמטים
שאתה מזהה על פניי, כעלי השלכת
המבשרים את בוא האביב המלבלב".
אסתפק במה שאינך.
מי היית באביב זמנך?
"בגיל שאתה מתכוון, הייתי סטודנטית.
ההרצאות לא פסקו, המרצה המשיך ללמד בביתו.
בבוקר הגענו יחד לאוניברסיטה.
התבלבלתי, התיישבתי לצידו".
מה פתאום את לועסת?
"זה הזיכרון שחזר".
הוקל לי עכשיו
את הסטודנטית אני רוצה.
7.9.2018…
הנוגעים
אני נרגש מלגעת באדמה שבעציץ חלוני.
מחדיר את קצות האצבעות,
מחפש דופק
מוצא.
מבקש שתראי לי דרך
שתלמדיני על עצמי.
עכשיו אני מוכן לחדור מבעד
למעטפה של אישה
להתלוות אליה
לרגע, ליום, לחיים.
לפתע המים מרגשים אותי
הנוזל הקדום, המצוי.
יש לי דקה לכלוא נשימה,
בחסות החשכה אני נותן את עצמי למים
מאוכזב עד בכייה על שאני חייב לצאת לנשום.
מי שנוגעים בי נעשו לבשרי
אני בתוכם והם בתוכי.
8.9.2018…
מסרב להיספר
איש אינו מסכים להיספר: אחד מבין שמונה מיליארד.
מסרב.
כל אחד רוצה להיות: הוא.
להתפרס על פני המרחבים.
למצוא את מקומו.
רק הוא.
ואז הוא מבחין שמתחתיו ומעליו נערמו
שכבות של בני אדם.
הסדר נשמר בקפידה:
מי שנולד זה עתה, מקומו מעל.
לשבריר שנייה הוא רואה את האופק
ומייד נעלם.
9.9.2018…
מהגן עד נגזל הגן
זה התחיל בגן עדן אחד גדול
אישה ואיש.
שמונה מיליארד היום
עושים כבשלהם.
גברו על הבורא.
הייתכן שיחיד, חסר צורה
יחיל את רצונו על הרוב הנבחר?
בכל רגע חלקת יער בוערת,
הוכחד סחלב ופרפר אחרון נעלם.
האדם בכוח עולה.
נגזל הגן.
האל הכול יכול חדל להאמין ביצירתו.
תמים נשאר.
מכל מעשיו של האדם, בחר יוצרו בשירה.
זה הרגע שבו האדם נותר בצלמו.
בליל כוכבים אני מתמלא אמונה,
הגן ואלוהיו עדיין שם.
5.9.2018…
Pozostala Klatka
On na orly polowal
Zachwycony ze moze to zrealizowac
Zabic
Wypchac
Wystawic na kredesie
Pokazac
Zachwylony:
Zabilem orla
Mase ich
Holocaust
Pozostala klatka
25/9/2018…
Wybawia z Samotnosci
Prosze byc zakochana
W modlitwie
W poezji Krasickiego
W muzyce Strawiskiego
W tym kto prosi jalmuzne
W sama sobie
W fantazji
A rzeczywistosc jest pustka
Utrzymuje kontakty "like"
Z setkami
A kazdy jest
Aniolkiem
Wybawia z samotnosci
7/10/2018…
אשת הבריאה
למה זה תעסיק את שכלך באירועי הגמול.
שואה כנגד הפרת הבטחה?
תראה את האור העתיד להאיר
מאבן השתייה.
היא שהחלה את הספירה.
משחרב הבית,
היא הועתקה אל רחמה של האישה.
היא שממשיכה את דרכה של הבריאה.
ממנה החיים.
בכול לידה נפתח הסדק באבן השתייה,
היילוד הבוקע יש ויהיה המשיח עצמו,
ויש שיעשה למענו ויש שימנע את הגעתו,
הכול על פי המוסר בעינו של הבורא.
10.9.2018…
יום עד נצח
אני לא נותן ליום הזה לחלוף.
אוחז בגרונו
עד שהוא נכנע לצדקתי.
אין זה הוגן שכל הכוח בידו
הוא עושה לי חשבון, מנהל לי את החיים,
מוחק לי יום אחרי יום
לא מתחייב למועד בו ייפרע החוב.
אני מהדק את כל חמש האצבעות,
את ידי השנייה אני מושיט לך
את הפונה אליי
שכמוני גם את לא רוצה שהיום הזה ילך,
את שרוצה אותו עמוק בתוכך,
יום אחד מתמשך,
עד נצח.
7.9.2018…