נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
הנותן והמקבל
אנחנו חיים בעולם של יותר.
איחולים נשמעים באירועים:
"שיהיה לך יותר".
סופרי ממון ורושמי נכסים מבטיחים לעצמם
ביטחון מלא, שליטה ורמת חיים.
הם אומרים: "לחיות זה לקחת יותר".
לא שמעתי אמירה: "שתתן לאחר".
והינה קול אחר נשמע,
מטיף לכוח אשר נברא
מעצם הנתינה.
פראייר מי שנותן!
אל הנותן אני פונה:
"מה אתה נותן"? והוא עונה:
"את עצמי אני נותן.
את מילתי אני נותן, את שירתי,
את אשר עיניי רואות, את אשר אוזניי שומעות,
את ליבי שאוהב",
אלה הופכים לכליו של המקבל.
המקבל
יעביר מעצמו ויהיה לנותן הבא.
הנותן והמקבל נכרכים זה בזה.
7.11.2009…
הזיכרון מכה
פירורים של זיכרונות מרחפים.
כנגד רצוני הם מתייצבים מולי,
כנגד ההיגיון שאת הנעשה אין להשיב.
שד הזיכרון חודר מבעד לכל המחסומים.
ההשפלה קמה לתחייה
מאיימת בעוצמתה.
אני מכה את בני,
בכיו משחרר, מקל, מצדיק.
דוחה לרגע את הזיכרון.
אישה זקנה, זקנה מאוד מבקשת סליחה
על שהייתה שם.
27.6.2018…
Poezja To Wiara
Poezja jest miejscem modlitwy.
Sam Pan usmiecha sie do wiersza.
Dlatych co sa w stanie, znajduja tu swiete pismo.
Poezja prosi o wybaczenia za ludzka nienawisc.
Ksiadz Piotr Lamprecht znajduje Jezusa
W kazdej literze poezji.
Natchniety Jerozolima ,
Poezja wyrzezbia Druga Swietynie
W Krakowskiej Grocie.
Poezja twumaczy,
Zmienia zlego sasiada wulgarna mowe
Na bialego aniolka spiew.
Ona jest posredniczka prorokow
Do ludzkiego slowa.
10/8/2018…
קפה עם כל היתר
קפה של הרבה כפיות,
מר מאוד.
שבת. 9 בבוקר צה"ל ממשיך לתקוף.
אתמול נורה חייל מפגיעת צלף.
הגמול בא:
פצצות עומק, פצצות שטח, פצצות
מאה טונות.
עכשיו הוקל לי יותר.
גם חמאס מסופק: לוחמיו שאהידים.
האירועים חוזרים שוב ושוב.
הלוויה בתשעה באב.
מתי יבוא היתר?
21.7.2018…
השנאה ברוח
מאה ועשרה ימים שרוח תבערה
נישאת מעזה.
מאה ועשרים ימים האש קוצרת את התבואה,
מאכלת את האילנות.
שדות מפויחים בשמיים כחולים
צובעים את עמק השנאה.
השנאה שבינינו פוערת את פי התהום.
הלבבות פועמים: להרוג.
המת – לכם הוא חג השאהיד.
ריגשתם אותי.
לקשוח אשר בהרף עין
שוחט אדם ובהימה,
יש לו פינה רכה בלב.
הוא מאמין להבטחתו של הנביא,
שיחד ייחלקו נערות חמד.
ישראל מונעת עצמה מלגמול בלהבה.
ממנה השאהיד מפיץ את רוח השנאה.
יש ממנה די.
19.7.2018…
זר אחד מהם
ערבי הוא חומוס עם גרגירים,
מתובל בשמן זית, פטרוזיליה, חריף, וחצי בצל בצד.
הוא שבט כלוא בסד של דורות,
כבוד המשפחה ונקם.
הוא האדמה הזאת.
הוא על פי שפתו, שאינה מיתרגמת לשפת היהודים.
גם לבתו של אביון יש אחים שאוחזים בה.
הפגיעה אינה נשטפת,
היא דורשת בירור עד האמת,
להשלמה מכובדת או
פתיחת חשבון דם
עד מוות.
חשש גורר חשש.
התשלום הוא ביד, בעין ובשקל החדש.
"מי שיירה בי כדור אחד –
יירו בו אלף בבת אחת".
הירוי קם
עד נקם.
אני זר פה, ואחד מהם.
16.7.2018…
אחיות אבני בית המקדש
אבני הסלע שאחזו את כותרות הר הבית,
נותרו מרוסקות בתחתית הכותל.
אני כורע לצידן, פותח תיק עזרה ראשונה,
חובש את פצעיהן.
מלטף, מנחם בתפילה.
אחיות, אבני בית המקדש, בשר מבשרי אתן לי.
אני שומע בשנית את רגעי האימה,
חיק החיים נקרע.
הרסיסים שניתזו מהר הבית סובבים עולם.
שנאת אחים, לא חסו על חייו
ואת יהושע בן יוסף הנצרתי מסרו לצלב.
תאוות הון שלטון,
הפילוכן ממרומי אור לגויים לשפל התהום.
צבאות זרים עשו את היתר.
תחנוניי לסליחה, כי אין חלופה לחמלה.
לא לבדי נותרתי,
אבני המקדש לצידי.
9 באב, 2018…
הפשטות
איני יכולה לקבל את פניך היום.
אני תשושה.
אין בי כוח להגיד – שאתה יקר לי.
נואשתי בין כן ללא.
זה גורע ממני את שארית הכוח,
אני נבלעת.
לא נותר לי זמן,
אני אומרת בפשטות:
"צר לי על שלא הייתי איתך יותר".
עכשיו הריק מילא אותי.
נבהלתי שחיי נמוגים.
אני מוכנה לא לראותך עוד
מסתפקת בזיכרון.
אהובי, אל תכעס כשבפעם הבאה
תמצא אותי ריקה מנפשי
ועיניי הקרות יבזיקו.
אתה תוכל לחזור ולבוא כאוות נפשך,
להביט בשמי.
מופלאה היא הפשטות של המוות.
14.7.2018…
מי שלא נולדו
אני נועץ מבט אטום בעומד לצידי.
אני אומר לעצמי: "לא בחרתי בכם".
נגזר עלינו לחצות את החיים.
אני שולח את מבטי בשנית.
עומדים אנשים אחרים, הם – שלא נולדו.
אני שומע אותם מדברים,
יש ביניהם שקוראים שירים,
יש ששותלים ירקות בגינה, יש שמתלבטים.
אני מבחין באישה
הדומה להפליא לאשתי,
בכל פרט
איני מבדיל ביניהן.
יש לי קשר עם שתיהן,
אני רוצה בהן.
מבקש את קרבתן.
קרבת שתיהן.
11.7.2018…
תפילתי לשירה
מתנת האל היא לחלוף על פני מילים,
אלה שבעיתון היומי,
אלה שבהן קונים ומוכרים,
ולעשותן שיר.
שיר תיקון עולם.
אין זה כישרון, נדיר ככל שיהיה.
האל הוא שנגע באדם ויהפהו למשורר.
וזה כואב:
"החלטנו שלא להוציאו לאור. חוששים שלא נמצא די קוראים".
האם אינכם חוששים שמפירי צו אתם?
אין אלה מילותיו של המשורר.
הן נקוו, טיהרו עצמן, נאספו לשורות וזורמות אל גן החיים,
להשקות כל נפש חפצה.
ואין הן מיעוט מועט.
הן כאן.
תפילתן לניחוחה של שירה.
15.7.2018…