נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
משטח משותף
"במשותף נרכוש משטח: תשע מאות
בקבוקי מים מינרלים לכל-אחד".
שלוש מאות הראשונים מחזירים
את העלות.
להצעה כה משתלמת איני מסרב.
בכל-אחד משלושת החדרים
נערמו ערמות של בקבוקים:
בשירותים ובסלון- עוד מאה
האחרים נכנסו לארונות.
מילאו את המגירות
ואת המקרר.
מעל ומתחת לכל דבר אפשרי
בין הבגדים.
עברתי למקלחת ואמבטיה במים מינרלים
דלי נתרן
הודעתי לשותף שעל חלקי בפטרוזיליה
אני מוותר.
15.12.2012…
הלבן שבין האונות
האונה השמאלית חרדה
פן האל יתנתק כלא היה.
האונה הימנית דורשת
שהאל יקבל עליו אחריות
על שיום השואה
הוסף לשבעת ימי הבריאה.
בזכות האמונה וקיום המצוות
האונה השמאלית מבקשת להעניק
לאחותה את חיי הנצח
ותהילת הגאולה
העומדת בפתח.
אך הימנית מתעקשת:
"אודיע לאחותי כשההתגלות תראה
על דף לבן ארשום את דברי אדוני
את דבר השם אפיץ אל אפר הקדושים.
אתחנן שיסלחו."
האונה השמאלית נחרדת מדברי אחותה
חדלה מלהעניש את עצמה
אך שתיהן קשורות באלומה
של לבן.
3.2.2013…
עדרי השירה
מכל שיר
מהקדום ועד לנוכחי
גם מאלו שטרם נכתבו,
גזרתי שורה
הרוח ערבבתן
מילא בהן את עמק האלה
והוליכן מזרחה אל העיר ציון
כל שורה נשמעת בשפת המקור
ענני השירה כעדרי הצאן
ואני אתם.
23.2.2013…
קו הירוק עד פי התהום
קו הירוק עובר בין המטבח לסלון
בין קומת המרתף לקומות העליונות
חולף בין הדוכנים בשוק
עושה דרכו בין הקטמונים לרחביה
בין הר-הבית ומסגד אל-אקצה.
הפה הפעור צועק: "אדמתנו כבושה"
עונה לו: "זאת ארצי על פי התורה"
מכים בשנאה
מניפים אגרוף ודגלים
מייחלים לנשק יום הדין
שיכריע את האויב
שימנע ממנו אוויר
"מוות. מוות" צועקים
מלחמת הכול בכול
האור יבוא
החושך כבר פה
העומד על פי גיא ההריגה
מותח צווארו מחדד הראייה
אך לא רואה את
עומקה.
29.12.2012…
רק במזומן
בר"ח התנאים בחולון*
מפעל לייצור מתקני חבלה על פי התקן
בכניסה לבניין מגורים רב-קומות
בקומה שנייה
ייצור בהתאמה אישית
מחירים חסרי תקדים
ללא פערי תיווך
החיסכון עובר לצרכן:
1+3.
אב ובנו בן ה-19
הצעיר לא מדבר עם איש
רק עם מחשב-אינטרנט-פייסבוק-טוויטר
ילד טכנולוגיה עלית מגיל אפס
דור חדש
אי אפשר לעבוד עליו
בסיפורי גבורות ירושלים
אל תדבר אתי
תביא מזומן.
*על פי דיווח משטרתי פעלה במקום מעבדה
לייצור מטעני חבלה עבור עולם הפשע
27.10.12…
תודה למי שלא הייתה
תודה לך
אף שלא היית
אין איש שיעיד
אך שנים לצדי
שנים של חיבוק נשי
בשמחה ובדכדוך
מצאת דרך אליי
היית אתי.
לא הזמנתי אותך לסרט.
לא קניתי לך פיצה.
לך חיבוק ונשיקה.
11.11.2012…
צבע אדום בירושלים
יום השישי לקראת השבת
בגבעת יערים
הרמקולים מרעידים
שירי רוגע לקבלת השבת.
מעין ראפה
קולו של המואזין נספג באוויר
תמהיל השניים מפעיל אזעקת
"צבע אדום" בירושלים והסביבה.
ואני עם נכדיי: דורן, ברק ואתי
נמלטים. נצמדים אל קיר המגן.
עליו תלויים הדורות.
הפיצוץ מביא הקלה:
"עמוד ענן" מראה את הדרך-
לשום מקום.
17.11.2012…
ציפורים בדרך השנאה
עופות נודדים דרך הסכסוך
ישראל-פלסטין.
תרים אחר מנוחה
אך בטרם ישבו-
פיצוץ מרעיד עננים.
להקה של נחליאלים ועלויות
נסה
התשושים מילאו את הצמרות
חייבים במנוחה
לילה
אך נקלעו ל"צבע אדום"
לקולות נפץ של שנאה
מבולבלים מחפשים כוון
לא מוצאים את דרכם
כמוני
כך יקרה גם בעוד שנה.
17.11.2012…
בירושלים אין פעמיים
מעגל שחור
של נשים בצומת סואן שבין
המלך ג'ורג' לאגרון ובן מימון.
בצהרי יום השישי-
צעקות וקללות בכיכר פריז.
אין נסיגה. אין לוקחים שבויים.
בוז למי שיביאו חורבן ודאי.
בוז למי שבגללם ישראל שנואה בין הגויים.
שדה הקרב בין מנזר טרה סנטה למלון המלאכים
פסיעה, ואני חוליה במעגל
האישה בשחור
מחזיקה שלט צעקני
בידה האחרת אוחזת ספר
שלחתי מבט: "אין דבר פעמיים"*
התקרבתי.
"סליחה,
רק רציתי לקרוא עוד שורה."
הפנתה את הספר אליי:
"אין יום שחוזר
אין שתי נשיקות זהות
אין שני מבטים שווים"*
מעלי נשמע רעש מכת הפתיחה
של המטריה
השחורה.
למה? הרי אין עננים?!
"ששימבורסקה לא תדע חרפת היריקה"
ענתה.…
שלד ערום מאיר
פני הים נסוגים לאחור
השפל חושף סיפונה של
ספינה טרופה.
שלד ערום בלבוש יצורי ים
בעודי ממתין להתגלות ירכתיה
באה הגאות.
המים מתעבים שכבות
ובהרף עין כיסו
אני רואה אותה שוקעת ומתרחקת ממני שוב
אך זוכר את מיקומה
והיא מנצנצת אליי ממעמקי החסר.
גל הציף את החוף
וסחף איתו את ארמון החול
שטרם הושלם
אף שהתערבב בחול רב
גלוי לפניי כל גרגיר מנצנץ
מהמצודה ומחומות הבית שלנו
המים העולים מביאים איתם
את הימים כולם
אך לא נגרע יופיים של הגרגירים הנוצצים.
אני לא, אך לבי עם הבא למקום קבורת
הדמות האהובה
הנוצצת והמאירה מעומקים.
28.1.2016…
באתי מירושלים
1.
הדלת נפתחה. היא אמרה: "בוא"
איש גבוה, פניו מוארכות, על הלחי הימנית גלד עמוק
מול צ'יף שבט ההופי חלומי מתגשם.
"מירושלים חציתי את המים הגדולים,
לא בא לקחת דבר
רק לעזור לאחי להחיות את "ריקוד הנחש"
הגלד העמיק במקצת:
"ריקוד הנחש פסק מזמן
סבי השתתף בו כילד קטן
אך היום לא נותרו כהנים שמכירים את התפילה
מחר עם שחר, נציין את יום הטקס"
"יש לי כמה נחשים במכונית, שאספתי בדרך"
התפרצתי לדבריו
"בלי נחשים" הוא פסק
"לפני שנה ילד הוכש ומת"
דמעה מתגלגלת לאורכו של הגלד
דמעותינו רוקדות.
2.
עם אור ראשון,
הצ'יף מגג הבית פונה אל החמה:
"ביום זה האבות הקדומים קיימו את ריקוד הנחש"
עיני מתמקדות בקרני האור.…