נפתלי פרימור, שירתי

אין עונות

באוקטובר מתחלפות העונות:
הקיץ חולף
בא הסתיו,
אך השנה
הקיץ פה נמשך
עונות השנה הן זיכרון
ילדות תמימה
כרטיס ברכה
עונת הפריחה והאהבה
על פי העונה.
העונות נכבשו
אנחנו בעימות עם הסביבה
עולם ממוזג קם
לחיצה על כפתור וחם בחורף
עוד כפתור וקרח בקיץ
לא עוד עונות השנה
הן נותרו בשירה.

8.10.2010…

אנחנו זן כובש

למי שאני נמשך
אני שולח מבט
נמתח, מישר שיער ומזיז שפתיים.
יש שאני זוכה לתשובה:
משקעים בחיוך, בדיבור מסוגנן
במשפט שאין לו סיום.
לכולם זה ברור
מניסיון וידע אישי
שהכול סתמי
שלא יצא מזה כלום.
היגיון משובש?
אלו הכיבושים הקטנים
של היום הזה.

8.10.2010…

הוא שלה

מה נשמע?
זה שנה שלא הייתי פה
נסעתי עם בעלי
חזרתי אני כאן
היא אומרת: אם בא לך נתראה
הסמיקה.
לא בשגגה דברה
לכל מילה התכוונה.
הוא חסר רצון
הוא כלי בידה
היא החליטה להיווכח
שאינה טועה
היא הרי
יודעת אותו
הוא שלה.

8.10.2010…

חיית השדרה החמישית

בשעת השיא בשדרה החמישי
המדרכה והרחוב
מחוברים
הגוף והמכונה
לעתים גם נוגעים.
במקום הזה הלבד אינו קיים
גוש אנשים קובע לאן תלך
הוא ששולט.
באור אחד ינוע
באור אחר יעצור
זו חיה מרובת העיניים
הצופות למרחקים
זאת חיה שנולדה בשדרה,
טרם הוגדרה
מתחברת ונפרדת
דחוסה ואוורירית
חיית השדרה החמישית.

8.10.2010…

לא סולח למחלה

ארורה המחלה שפוגעת באישה צעירה
אצבעותייך מכוסות תחבושות
בד לבן מסתיר את הפרקים
שאין בהן פעימת לב
ונודף מהן שחור.

לא סולח למחלה
שאונסת את גופה של אישה צעירה
עד שלא ניתן עוד לראות
את הקו שמפריד ביניכן.

בעודך בריאה
על כף ידך קרפדה הנחתי,
אצבעותייך
עשו אותה יפה.
לא סולח לארורה
התוקפת אישה צעירה.

8.10.2010…

מחוברים בדמם

האוהבים אינם מוכנים להיפרד
שניים מבקשים להתכנס באחד
וכך להישאר
רצונו של האחד
לזרום בוורידיו של בן-זוגו.
בבנק הדם
חיברו אותם
אחרי שעתיים התבשרו
שמחצית מדמם החליפו
דמו של כל אחד אצל בן הזוג נמצא
רגועים
לא פוחדים
לאבד אחד את השני.

8.10.2010…

מעשה הנמלה והאנשים

מזה זמן שאני חולק מטבחי
עם הנמלים.
אלו מהזן הקטן
שצבען כדבש שאחריו הן תרות.
בשבילו הן עוזבות את הקן
ובשיירות נמתחות.

על הדבש מאבק ניטש.
צנצנת דבש טבולה בקערת מים.
הדבש סביבו אוקיאנוס
הוא גדול על הנמלים.
הן חשות בו
על שפת הקערה סובבות.

בדרך שטרם הובהרה,
נמלה אחת מעל המכשול צלחה
ועל המכסה נחתה.
מילאה עצמה,
אך היא תקועה עם הדבש שבבטנה.

האין זה מצבם של אנשים רבים?
שאספו טובין
רבים מכדי לצרוך.
למרות היעדר דמיון בין היצורים
אנחנו מונעים בכוח אותם היצרים.

8.10.2010…

נשיקה עשירית

הנשיקה העשירית זכורה לי
ספרתי אותן
כל אחת משמעותית
עמדה בפני עצמה
כמבואה לזאת שאחריה באה
בנשיקה העשירית חברנו
היינו לגוף אחד
לב אחד היה מיותר
הוא נח
כשהחל פועם עבר מקום
אצלי פועם ליבך
אחרי זה באו נשיקות הרבה
זאת הנשיקה העשירית
שנותרה לי זכורה.

8.10.2010…

עולם כועס

מצאתי לי מענה
לצאת ממצבים שאני לא אוהב
מדי יום אני נוהג כבישים סואנים
בתחנה, בחנות מלאת אנשים
עם אחד החלפתי מילה שלא במקום
האחר עלי דרך, דחפו עלי עגלה
הוא אומר אני עונה
אין סליחה
התשתית לריב מוכנה.
למה לי
באותו הרגע אני מתנתק
מעביר עצמי למקום אחר
המקום תמיד מוכן
בשפת האגם
בין העצים וערוגת הפרחים,
האיש הכועס שמולי המום
לא ציפה ששיחתנו כך תקטע
בשמחה הייתי משתף אותו
הוא זקוק לזה
כמוני
בעולם כועס.

8.10.2010…

עם שמך

תינוק בא לעולם
מיד חייב להיות בן או בת
יש לכך חשיבות מכרעת
האם יורש או יורשת
האם יגיד: אוהב או אוהבת
יהיה נאהב או נאהבת
אך התינוק רק רוצה בחיבוק
ובאוכל
שמו שעושה אותו
שמו שמחייך
שמו ששוקל
שמו מעורר אשליה
שמו שמעלה זיכרון
שמו חסר סיבה,
שמו דורן,
אך הילד הזה עוד בטרם בגר
דורש לו שם אחר
בשמו מאס לא מתחבר אליו
במשפחה המומים
הילד קיבל החלטה נועזת
דורש להכיר בזכותו
אני אתך
הולך עם שמך אשר תבחר.

8.10.2010…

עצוב אל מול תבנית הביצים

הושטתי יד לתבנית ביצים
פעולה שגרתית מזה בשניים
אך נרתעתי
משכתי את ידי
כאילו ברותחים נגעתי
מבטי אל תוך קופסת הקרטון
מתאמץ אותה לחדור
בספרי הילדים
בביצה יש אפרוח
האם יבקע ויפתיע
אך הביטחון שזה לא יקרה,
העציבה.

8.10.2010…

שוק האוכל והשיר

השוק עמוס
הסחורה ומחירה מול העיניים
אין מקום לדמיון.
בין המלפפונים,
ריחם של הסרדינים מזדנב
הלחם והעוגות מונחים בערימות
הקונים נדחפים מכל הכוונים
דוחפים עגלות מושכים בסלים
השוק שוקק
הנה זה שעומד מאחורי הדוכן
איש נמוך ורחב פנים
מדי פעם מזיז ערימת תמרים
ולצדו אני רואה דוכן שירים
מונחים זה על זה
אני ממלא בהם שקית
איך שוקלים אותם?
שאלתם של המשוררים.

3.9.2010…