נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
סופה של תמימות
מחברי לא היו לי דרישות
לא ביקשתי דבר
מלבד שיהיה לי חבר
זאת תקופת התמימות.
משזו פסקה
תמיד חסר לי דבר מה
לו רק אותו קיבלתי
הכול היה שונה
אושרי האישי והממון
היו משתלבים
הייתי מגשים את מטרות חיי
רק שאותו הדבר
ממשיך וחסר
נואשתי מלקבלו.
רק את החבר אני מבקש
והוא איננו
והתמימות אתו.
21.5.2011…
תודה לסוף הקיץ
החום קשה
זה הזמן להביט במה שהיה
להגיד תודה
תודה לפרח שנעשה לפרי
תודה לכל פרי
תודה על הרוח שחלפה
תודה לך על שחלקת את עצמך
אתי.
23.9.11…
רענן בדבש
יפים הם החיים בעודם רעננים.
הצעיר תמיד הוא יכול, כל הר קטן עבורו.
חיוך מלא קסם, תלתלים הנשפכים כאשד.
אך יש לזכור את עובדת החיים: לא לנצח צעיר.
הגן עת מניב הוא פרי, התות בבוהק צבעו,
אגס ותפוח, רעננים, כעלמה שאבריה הנשיים שופעים,
עוד מעט והעץ ייוותר בלי עלה.
הזמן אכזר ופוגע ואת הנעורים מוחק עת בם הוא נוגע.
אך לדבורים יש מענה- הדבש, הוא איננו מזדקן, רענן ומתוק חדש כישן.
בליל בלי ירח אל כוורת ביער חומקת, את תוכנה לכדים היא יוצקת.
בחדרה, מאחורי דלת נעולה, עכשיו זמנה לטעום טעים,
מדפים עמוסי צנצנות,
נעמדה ליד ראשו של גבר בדבש, שערו ארוך מתולתל משתפך ועור פניו חלק, כבעודו בחיים.…
כמו לפני האהבה
זה פסק ואיננו
אין עוד להגיד מבלי לדבר
בשביל להסכים אני חייבת לדעת
כל פרט
אולי לראשונה לא אסכים
אני מחכה להגיד את הלא הראשון
תמה התמימות
התפוגגה במציאות
אני כמו לפני האהבה
אך בסתר מתגעגעת
לזמן שבו דברתי
בשתיקה.
4.11.11…
כלב נטוש בתחנת הדלק
בתחנת הדלק ב "שורש" כלב
מתרוצץ בין המכוניות
אינו מביט באיש
עיניו תרות אל כל הכוונים
מתנשם בכבדות
חם
רפש מכתים פרוותו הלבנה
כלב גבוה
יפה נולד
היה לו איש
אך נטש אותו
סביבו אנשים טרודים
אינם פנויים לחשוב על הכלב
הוא לא ישרוד.
מחר כבר לא יהיה פה,
אנשים ימשיכו להתרוצץ במקומו.
15.7.2010…
כך נחיה
אין לי אשליה.
זה לא קרה לי
זה לא קרה לאחר
כך זה יישאר.
איני מבקש לזכות ברחמיו,
אך מה עם אלה האומרים
על מידת הרחמים
על מידת האהבה והצדק.
אין אלה השואה וסבלם הנורא
של המומתים.
אלה הענפים שמצמיחים את
שערות הקרבנות
וריסיהם של הקירחים.
פסגות ההרים גבוהים ככל שיהיו
הם עיניהם של הנרצחים.
ואדמת הבוץ היא איבריהם
הפנימיים.
אולי אדוני מבקש פירוט:
לב, כבד, כליות, לבלב, מעיים
יש עוד.
תשובתך האחת: "אני"
אלה הם מידת הרחמים.
כך נחיה.
7.11.10…
כך ביקשתי לי
שוב אומרים לי
שאני
מתעלם מדרכם של האחרים.
הכואבים את חסר המת.
איני עומד אתם על קברו
איני מביט באדמה
גם לא קורא
את אותן האותיות.
איני מניח פרח.
יקירי
הקבר הוא בתוכי.
הזיכרון חי אתי
זאת בחירתי.
לו לדעתי שאלו:
הייתי חורש את בתי הקברות
הופך אותם לשדה חמניות
לשדה פרחי העונה
כל הפרחים שהיו אהובים
עליו.
והזוכרים יתהלכו
בשדה הזיכרון.
כותבים פרח, מחבקים אותו.
מתגעגעים וזוכרים.
ליום.
כך ביקשתי לי.
7.11.10…
כשהחשכה יורדת
זמן קצר אחרי השקיעה,
יש ומתרחשים דברים
שהמתינו לחשיכה.
בגבעת יערים,
הדלת נותרה פתוחה,
הבחנתי בזחילה
זיהיתי: נחש הצפע.
ניכר שהיה מבוהל
בעקבותיו, על שני רגליו
מישהו צועד
על הנחש ועלי מסתכל
עיניו ענקיות בצבע צהוב-כתום
אוח.
הרגשתי קרבה.
הוא ואני באותו התחום
מתעניינים.
27.7.10…
כתבתי שיר למי?
איני מחויב לעמוד בציפייה.
איני מתאים מילה למצב.
לא מחפש ביטוי לרגש.
ההיגיון אומר לי
שאין בשביל מי
אין משתתפים
אין מבקשים
אני לעצמי.
צא מזה!
עזוב כתיבת השירה.
אני מסכים.
וכתבתי שיר.
1.1.2011…
כן שלי
הגיל אומר כן
האוויר שממלא את הריאות
מותח אותן לצורה של כן
זה המבט החודר
האוחז בכן
המסלק את היתר
הכן הוא מוחשי
אף שכלל לא מופיע.
הוא כן שלי.
21.5.2011…
כן לא
הערתי לבתי על
מנהגה לחזור על צמד המילים:
כן לא
זה מביע אי ביטחון
חוסר יכולת לקבלת החלטה
תשתדלי להימנע מזה
אך היא ענתה:
זה אני.
יום הכיפורים תשע"ב
כן בצום.
לא מסביר סיבה.
כן לא עליו רגזתי תחילה
זה אי ביטחון שאני מקרין
כן רצון לחיות כיהודי
לא מאמין באלוהים
כן מתפלא
לא מתפלל
זה אני.
14.10.11…