נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
כמו עכשיו
כשאני אתך
איני רוצה לגעת בקרקע
שאבק האדמה לא יכביד עלי
אני באוויר
עליך
מרחפת
כדג, כציפור
לא אפול
תמיד מעל
כמו עכשיו.
18.8.2011…
"כמו דג במים"
"כמו דג במים",
זה להיות חופשי לגמרי,
ללא קצוות, ללא גבולות.
לנוע בכל כיוון שאבחר
מעלה, עד השמים.
מטה, בקרקעית לגעת.
ארצה- אני ללא תנועה,
ארצה ובמהירות האור אני נע.
ללא מעצורים, בלי להסתכל לצדדים.
נהר מי החיים רחב אך יש לו אפיק
"כמו דג במים", הוא לא מקבל שאינו יכול
זינק ואל מחוץ למים יצא
יתרונותיו, שתרגל כל חייו, נעלמו באחת.
הפכו לחסרות ערך, אך תחתיהן ריק.
הולך ונחנק, עוד רגע והוא מחוץ לחייו.
ילד קטון שעל שפת המים עמד,
ראה את הדג המפרפר ובא אליו.
בתמימות אמר: "המים הם שם"
והשיבו למקום חיותו.
13.12.09…
כיפה זרוקה כיפה אסופה
ההוא שבחשיכה זחל מבור ההריגה
בטרם ידע האם יינצל
הרים את ידו
הסיר את הכיפה מעל ראשו
והשליכה.
אין אלוהים אמר.
והאחר שחווה דבר דומה
ראה אותה ומלמל:
"הדבר לא קרה ללא השגחה העליונה"
ניגבה ועל ראשו הניחה.
מי שניצלו מתופת השואה
ביקשו שהים יפריד
בינם ובין האדמה השנואה
ובעודם באוניה
במצולות טבעה
רק מעטים לחוף עלו
והעוד השורד
השליך את הכיפה.
ורעהו שלצדו אמר: "זה נס"
הרימה, על ראשו הניחה
וברכת הודיה נשא.
ההוא שניצל מהטנק הבוער
זרק את הכיפה וקילל.
אך טרם באבק כוסתה
עבר אחר והרימה.
ואני בכל יום ויום
מרימה
וזורק.
15.5.2011…
כתיבתי
בעונה הזאת הכתיבה אלי קרובה
לרגע לא עוזבת
לא מרשה לי לעזוב
לא להתרחק
היא אתי
מאז ליל כלולותיי לאישה
וחיזוריי הצעירים,
דבקות כזאת לא חוויתי
היא אתי בחלום
במשחקי האהבה
לידי, בעוד אני מושיט יד
בעודי בוחר דג
מכין מאכלים
מוסיף תבלינים
מחמת חשיבותה
איני מציב לה גבולות
הלילה לא נתנה לי לישון
לא הרפתה עד שבאה על סיפוקה
עוד בית ועוד שורות.
10.3.10…
משבר היחסים
בשביל מימוש עצמי
אין לי צורך בגברים
הביט על עצמך!
למה מכולך אני זקוקה?
אל תיקח את זה אישית
אל תיפגע
אך דע:
עבורי אתה
פוטנציאל לצרה צרורה
אתה מנסה על כך לחפות
בטסטוסטרון ברמות גבוהות
אך סליחה,
איפה הרגישות אל האישה
את התחליף אני קונה
במחיר של מנה.
על הילדים ויתרתי לפני שנה
אין לי התנגדות
אם זה רצונך.
אל תשכח להשתמש.
זה בסדר שאתה
הולך.
7.6.11…
משורר יאנגצה
כמו בימי היותי נער,
בסירה קטנה על נהר יאנגצה אני שט.
לעניים אין כסף לדלק מנועים,
להם יש רק שרירים.
מוט במבוק ארוך בידי
דוחף את קרקעית הנהר.
לידי חולפות סירות מהירות
במי הנהר בקושי נוגעות.
בבקרים של ערפל
הנהר בתוך עננים מתפתל.
אז אני המאושר באדם.
מנותק.
רק לנהר אני שייך.
רק ליאנגצה.
אין לי רצון לעוזבו.
להפוך לקליפת שום עלובה
בעיר הגדולה.
אני זורם עם הנהר.
במוט אני חש את ליבו הפועם.
ברגע זה אני הוא יאנגצה,
והוא כותב לי שירים.
19.5.2010…
אל שונאיי לא אבוא
לא לפולניה.
בה משפחתי חיו מאות בשנים
שנואים.
לי זיכרונות לא נעימים וכואבים,
אך הם כגרגיר אבק
לעומת אלו של אבי.
חייל בצבא הפולני.
שנאה דתית,
מדור לדור.
יהודים, לכו מפה
רצונם נמלא.
אני לשם לא בא.
לא לגרמניה.
בה השנאה הגתה את
"הפתרון".
היום בגרמניה החברה פתוחה
חיים בה בני לאומים שונים, גם יהודים.
אך הזיכרון הקולקטיבי אומר לי "לא".
לא לשכנה.
שדלתה סמוכה לדלתי
שנואה ושונאת.
רק מעטים אתה מדברים.
אפילו בוקר טוב לא אומרים.
רק על ילדיה היא מדברת,
כמה הם מוצלחים
ובעלי ההשכלה.
אני לא בא אליה.
השנאה היא תומכת, מחברת,
ואהבה נותנת.…
רוצץ
צורות הענן המרהיבות
אורות הקשת במרום
המראות הנפלים
מציגים עצמם לסובל.
אך עבורו הם אינם.
הם מחוץ לספקטרום
הראיה .
אינם מאירים את עולמו.
הסובלים לא יקראו שירים.
הם רעבים
חסרי בית
חסרי שמחה
אין מעליהם אור.
ככל שהיש גדל
הולכת וגדלה החציצה
לבין האין.
זחל האין אל היש
רוצץ את ראשו
ואין.
17.2.2011…
משמידי התרבות
באו רכובים על חיות קלות רגליים
ולצדם כלבים טורפי אדם
על ראשם ברקים
ובידם אש
חייליו של קורטז
מארמונותיו של מנטזומה
לקחו כל חפץ זהב
רדפהו עד אל-דורדו
את תרבות העמים התיכו
יצקו כתרים למלכים
ומטבעות
באלו קנו אוניות ומניות
בכל דור החליפו צורה
ואולי עוד יחזרו להיות יסוד
להיות באדמה.
5.8.2011…
אם אמונתך
אם אמונתך
כי ה' אלוהיך
אל תבקש דבר בתמורה
לא לך
לא למשפחתך
לא לעמך
עבוד אותו
ללא תמורה
האל אינו לשכת העבודה
הוא אינו מחויב לך
הוא אינו צופה בך
אתה יכול לרמות
אם זה רצונך
אין עונש.
עבוד את אדוני אלוהיך
מתוך בחירה.
כי אז תרגיש שקרוב אתה אליו
לא הוא אליך.
28.7.2011…
אלו חברים אלו?
תראה מה עשה לי
החבר.
פעם בשבוע בא לבקר,
שותה ואוכל
מתבדח
וכל הימים אשתי הייתה אתו
כזוג.
אני לא כמוהו,
שנים בסבלנות המתנתי
עד שהחבר ניפרד מאשתו.
חבר מהיחידה נקלע
לבעיה כספית זמנית
ביקש הלוואה
"ארבעים אלף שקל
עד סוף החודש".
מאז ארבע שנים ואיננו מדברים.
אני מתגעגע לתקופה שבה
הכול היה ברור
חברים לצדי, האויב על הכוונת
עכשיו זה אחרת
אוי לחבר
הידד לאויב.
1.4.2011…