נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
בעין שקר
הזמנתי את החיים תוך כדי צחקוקים.
רק את ואני.
האתמול לא רלוונטי.
המלצר מחייך ומגיש חשבון,
סוף לחגיגה.
השקר נגלה:
אישה ועוד אישה,
לרגע כולן שלי, לרגע אף לא אחת.
אני קובע: אנחנו חופשיים.
אני מתרווח על האגו שלי
משתיק את המחר
מוחק.
אני לא מבין את עצמי
והיא עונה: "תיקח יותר".
25.4.2018…
זיוה
כשהשדה מחליף את צבעו,
ואת דממה בכאב נצור
ברגע שחרב עולמך
אני כותב לך אות של שיר
היא מתחברת לנפשך
מרפאה
מעלה בך חיוך של היה
ואת על עצמך מביטה.
28.3.2018…
עוטים שריון זכוכית
הפסקתי לחשוב.
הפסקתי לשקול מאזני כדאיות.
אני מדבר איתך בקול רם,
מוודא שאלו אני ואת.
אני רואה את ראשי נערף מעליי,
שנינו עוטים מלבושי אבירים,
שריון זכוכית.
נחשפים
פגיעים
אל עצמנו מביטים.
מהססים, מייללים. וכן,
טוב לנו להישאר חבורים.
כנגד כל האחרים,
כנגד מי שמכתיבים את החוקים.
מודעים למחיר הנורא של ההנאה הצרופה.
משלמים על כל שבריר של עוד.
השחזור מלחך בשנית
רעד חולף על פני העור.
23.3.2018…
המסתערב
להיטמע בין גרגירי החומוס
בין הערבים
להיות הם, בשפתם ובאמונתם.
מתוך השינה אני מדקלם פסוקי קוראן,
זוכר את שמות השהידים,
אני כמותם, אחד מהם.
אני מתעלם מהמבטים,
יודע את חשיבותו של הרגע.
אני פונה לאישה מבוגרת
שואל אם לעזור לה ללכת,
ומבלי להמתין
אני מרים את סליה הכבדים, עד ביתה.
מקבל שני שקלים של תמיכה.
בעל הדוכן נותן לי פיתות ועגבניות.
אני מברכו: "שאללה ייתן לך שלום".
הוא אומר לי: "מחר תבוא לעבוד אצלי".
אני פה,
טיפה בין הטיפות.
6.3.2018…
עולמות מתנקשים
לא מקבלים את דין החיים.
עולם השפע אל מול עולם של אין.
חסרי תקווה ממלאים שבר,
מעלים סוללה למי שיודעים
לדרוך על המתים.
איש אינו מתנצל.
שהיד הוא דגלו של האסלאם.
רק הכופרים מתים.
כמוני.
15.5.2018…
דם אחד לנו
כאן מגישים אוכל בריא.
מהלומות שנאה הן הרג המוני.
המוות ממכר. ויש ממנו הרבה.
כוחות השוק גובים מחיר חיים.
מבטי אל הר- הבית
אל קודש הקודשים עצמו.
אני נהדף, כשהאחר משמיע מילים דומות
והוא רואה את המסגד על אותו ההר:
אל-אקצה.
והאחר רואה את הצלוב הנבגד על גבעת הגולגתא
ומתחנן בתפילה לסליחה.
האם בנו האל או באל אנו?
בהתעלות עילאית אני משיל מעליי שכבות של רוע,
אומר לשונא: חפש דרך לחיים לך ולי.
האוויר שיוצא מריאותיי הוא האוויר שנשאב
לריאותיו של האחר.
דם אחד לנו.
8.5.2018…
בנויה שירה
אלה אינם מקדשייך
ולא חומותייך
אין מדובר ברובע כזה או אחר.
זאת השירה
העולה מרחוב הגיא
ועד הפסגה.
השירה –
היא העיר הקדושה
אורה חבוי בכל אדם.
שירתה בפרי ביטנה.
שירתה של
ירושלים.
6.5.2018…
החיים בחוסר ודאות
יש שעובד את האל
מודה לו על כל מעשיו
רואה עצמו כי בצלמו הוא,
נותן מעשר, מאמין בעומק ליבו,
הוא עבדו.
אינו מעלה בדעתו שאדונו
כלל לא פה.
לפיזיקאי היוצר הוא: כוח כבידה, תנועה
ואבולוציה קיומית של אטום.
האמונה בנוסחה: E=mv2,
המתקיימת מאז שהעולם נברא
בבום אחד גדול.
נברא?
משמע הבורא. הללויה.
אני עוצם עיניים
מקבל ממנו שכטה,
חומר מפיח רוח חיים.
12.5.2018…
דמי בזר
כולם פה זרים,
בני מיעוט נרדף
שיחזרו.
עתידך לא פה.
אתה מסתיר לי את האור,
גורם לשנאה להתפקע.
בלית ברירה, אכרות את המחסום.
אך האם עזיבתך תיצור בי חסר?
הרי אויב ובן ברית מתחלפים,
קרובי דם שופכים דם
ויש שלזר פני מלאך.
לכולם יש זכויות
לאיש אין זכות.
ארץ בסכסוך
פורחת.
5.5.2018 …
הנחל בוכה
בואי איתי,
אראה לך את המקום שזה קרה.
זאת לא הבחירה שלי,
לא אני שאקבע את הזמן שהשמיים נופלים.
זה הפתיע את נחל צפית.
הוא כורע ברך בעיקול החד,
מבקש סליחה מעשר המשפחות
שילדיהן מתו כאן.
אלו דמעות נחל, שרוב ימיו מוליך
אבק לס דק,
ובימים ספורים הדמעות ממלאות
את נקיקיו היפים
עד בכי מר.
27.4.2018…
אור הצליל
רגע אחרי השקיעה
באחת האיר הכוכב.
השמיים מלאו אור בוהק.
האור השמיע צליל חלול וטהור,
שנע על פני היקום.
האור והקול חברו,
החושקים מתאחדים.
אחזתי במכחול, הכחול השלים.
רק את נותרת חסרה לי.
את מתגלה בשמלת שיפון כחולה ואוורירית
שדרכה זורם אור הכוכבים וצליליהם.
כבריאה עצמה.
כולך אישה
בציפורנייך השלופות.
1.5.2018…