נפתלי פרימור, שירתי

גבר במסכה

נולדתי אישה,
עד שההורמון הצמיח את האשכים,
העלה את הפין והגדיל את השרירים.
דרכינו נפרדו לנצח הנצחים.

אך יש רגע
רגע של התעלות הפואטית
שהאישה שבי שבה אליי
ומשוטטת בתוכי.

אני מקבלה בנפש חפצה
ובחושים מחודדים,
אני שומע את בכי התינוק,
שמעבר לים.

ואז חותם,
באגרוף.

24.1.2018…

למקום שבו השירה

לעם יש מוביל,
על פניי חלפו ואיתם עמוד האש.
אני רחוק מהמחנה
"משורר אתה, מתעלם ממה שיש"
מי שחלפו אינם מורים לי דרך.
תמיד אשאר מאחוריהם או לפניהם
זה כלל לא משנה.
במחשבותיי אני הולך
מבקש כיוון:
למקום שבו השירה.
לשם תפילתי,
שם עמוד האש שלי.

28.1.2018…

הנקודה

בשר מכסה את נפשי.
הררי שרירים ונחלי דם זורמים,
רכסים של עצמות, המעיים וכל התוספות
סוגרים על הנקודה, שגודלה לא קיים
אך היא שם.
ומשכלו המחסומים,
הנקודה עולה,
מביטה בכבליה,
מתרגשת ממלבושיה.
מה לך, הנקודה?
והיא עונה:
בין המלבושים אני איתך.

3.2.2018…

פואטית עד פשטות

בכתיבה פואטית איני מתמסרת
לאיש אין זכות להשפיע עליי
לא מקבלת הערות.
אומרת בפשטות: "זאת אני"

בעיקר צועקת "לא!"
לא למלחמות, לא לניצול, לא לכסף המשחית.
לא נותנת לאיש לחדור אל בין המחשבות.
אני דוחה כל ניסיון להביט עליי,
לראות בי אובייקט נשי.

אני משתפת פעולה,
רוצה לקחת ממך אליי
עד הפשטות
עד האישה
עד החדירה אל מגוון הפרט.

21.1.2018…

יולד שירה

על פי הטבע אני חסר איברי לידה.
מערב את שלי עם זה של אישה,
שם את כל משאלותיי באפלה.
יש שסופג מפלה.

אני יולד שירה:
מצרף אות לאות
הן מתחברות בדרך הנכונה.
אני מיניקן בחלב משורר
הן גדלות לשירה.

היא מרגשת אותי
משמיעה צליל
שופעת אור.
משכנעת אותי:
ללדת עוד.

19.1.2018…

הים שבעורך

אינך זרה לי,
אנחנו חיים שנים,
אך זה עתה התמקדתי
בעורך.
משהנחתי את ידי על גבך,
עורך החל לנוע
ובתוכו הדגה למיניה.
אני חש בסנפיריהם
מזהה את אנטיאס ופלמידה
והם חוברים אליי.
אנחנו באוקיאנוס.
שנינו מעבר לאופק
רחוקים מכול אדם.
מחוברים.

14.1.2018…

You Are In Me

You're me
You're my flesh
I shall return again and again.
You're the one in the endless sea of darkness.

It's my destination to be born
Next to you.
It's my turn to be close to you
To make a touch.

I denied the body's absorption
But follow your soul.
You're in my guts
And it causes me to jerk.

I found the body is a spiritual fragment of me.
The intermix is majestic, the lord of touch.

The flesh loses its weight
Now we could fly over us.

September 21, 2017…

באורו של האר"י

הקב"ה אינו חומר ואין סוף לאורו הגדול.
אדם נעול בחומר ובגבול המקום והזמן.
דרך הצמצם
האר"י האיר את האדם
ב"אור הגדול".

האדם נברא עם כלים בהם כל מה שאינו ה"אור הגדול",
וחייו בתיקון עולם מתמיד.
הקב"ה שולח שליחים
ושותל אותם על פלגי חברותא.
האר"י קשוב להם
ודרכם מעביר תשובה.

12.1.2018…

זה אתה אדם

אתה נשאר אדם
בעוד שתי אצבעותיך הרזות,
הן כל מה שנשאר,
בין הבטן לגב.

"קחי ילדה" את מנת הלחם שלי,
שנותנת לראותך
עוד יום.
זה היום המאושר של אדם.

בכל מקום
בכל שפה
לא חשוב שמך
אתה אדם.

9.1.2018…

אימו יהודייה

מנהל בית החולים האונקולוגי בוורשה ידע:
הגוססת היא אימו של סגן הבישוף.
הוא הצטלב, כרע ברך ליד מיטת אימו
ופתח בתפילה חרישית.
עצום עיניים היה.
ומשפקחן, אימו בקול חלושות
ובאנרגיה עמוקה פתחה:
"אני יהודיה"
הוא לא הניד עפעף
אך גלימתו הזדעזעה.
"נולדתי לרב מבית אדמו"ר בלובין.
אביך היה הראשון בו פגשתי אחרי השחרור מהמחנה.
לא רציתי להכביד עליך במשא עברי.
עכשיו אתה יודע שיהודיה אני".
ברגע זה דבריה הובנו.
בנה שקע בתפילה עמוקה
ביקש את סליחתה.
סיים בעברית: "ברוך אתה אדוני".
שתי דמעותיו חברו
לאל אחד.

16.12.2017…

הוא ואני

ישוע הגלילי
הוא איש הארץ הזאת
איש עברי כמוני הוא פה.
בכינרת ובנהר הירדן, הוא ואני אוכלים אותם הדגים.
משוררים אנחנו.
אימתה של השחיתות קשה לנו.
לא לנו מזבחי העוולות,
כנגד הרוע קמנו,
כנגד שלטונם של בעלי השררה,
אלה שתחת צדק, מותירים אותנו בעלטה.
העושים לביתם עיוורים הם לסבלו של אדם.
שיכורי כוח צולבים על גבעת גולגולתה
ועל מעטפות השלמונים.
אל החולה אני מושיט כפות ידיים
וחברתי אל כאבו.

5.1.2018…

Jesus' Landmarks

Jesus is a man of this land.
As me, he stands here.
The Sea of Galilee and the Jordan River
Spare some fish for him and me.
We're poets; fighting injustice,
We stand up against evil,
Rebel against wrongdoings of the authority
That has left us in the darkness.
Intoxicated by power, taking bribes at Golgotha Hill.
How I approach the sick?
I'm turning my hands towards a man in pain,
Feeling a shudder as my body join into his pain.
To be one.

January 6, 2018 …