נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
היונה בכותל
יונת הסלע בסדק צר
בין אבני הכותל,
היא ביני ובין שממעל
כשלה במעופה,
ירדה ממרום.
מבטינו נפגשו
נזעקתי לכאבה,
רגליי ניתקו מהאדמה
וככל שהגבהתי
נפשי קלה.
פניי אל היונה:
"למעוף נועדת
להביט אליי מלמעלה"
למה זה נחליף היוצרות?
היונה נסקה
בירכתיה אל מול אבני הכותל.
ראיתי אותן מתרגשות
לראשונה
מאז שהיו בית
למלך בירושלים.
28.6.2017…
בוחר לא בוחר
השיפוט שלי חלה.
הרי הייתי מודע לחשיבות הבחירה.
אני אומר לעצמי:
אל תמתין, חווה את החיים.
אני שטוף גלי זיעה
גם את רטובה
כל כולי נקבובית אחת גדולה
מפל.
אני נכנע למבנה הגוף
הרצון להשלים גובר שוב.
אני שומע את קולותיהם של הקדומים:
"עשה, עשה", הם צועקים.
מיד מופיע ההיגיון שלאחר המעש,
מגלה מה שהיה כה ברור:
אין בינינו ולא כלום.
עד כמה שהיינו קרובים אז,
עכשיו כל מרחק אין בו די.
אני שומע את גיחוכם של חומרי הגוף
ההורמונים המנצחים
חוגגים שוב.
1.6.2017…
בין האדמה ובינך
עכשיו כשיש לי אותך,
אני יכול להימלט.
לא בא לי להתמסד,
להעביר תמונות בסלפי,
שיראו שאני נורמאלי.
אני לא סגור על זה
תביני אותי.
החיים האלה
זה לא מה שאני צריך.
זה רחוק מהיצירה,
זה בכלל לא מוזיקה.
אני עבד למי שיצרו אותי.
הם לא היו סגורים על זה,
ועכשיו כאב הראש אצלי.
אני אוהב את הוריי
צר לי שהם מבולבלים בגללי,
אך אין זו סיבה לעשות אתך ילד.
שיגידו כמה שהוא דומה!
יש לי יורש
האדמה הזאת-
היא
שאני דומה לה.
2.6.2017…
לבי בהר אדוניי
הר-הבית
עליו מסגד
המוני מתפללים
מוסלמים.
אין בי איבה
לשפתם או לדרכם.
לפניי בית-המקדש
לבו חי
הוא פה.
ישראל רב נועץ בו מבט נפעם
ממלמל פסוקי תהילים.
בכל אבן אני נוגע,
גרגיר אבק דק
נספג בנקב.
הוא פונה אליי: "אני ממתין לך
מאז שהבית חרב".
אני עוצם עיניים זולגות.
האסלאם, כובש מחצית העולם,
אומר לי שאני כובש זר כאן,
שירושלים לא לי היא.
מי שפניהם לכעבה,
אינם עוצרים בעדי.
אני בהר אדוניי.
לאהבה לבנה
לשלמות האדם
לשלום.
25.5.2017…
ירושלים בשעריה
כשאני עובר את שער יפו
אני עובר טרנספורמציה.
חמישים שנות לא מספקות
תשובה.
אני חוגג את מועקת הכאב.
ככל שחדרתי אל תוכה
אני שולח מבט לאחור
האם לא ננעל השער?
האם יש דרך לחזור?
השמש מכה בעיר העתיקה.
מבטים חסרי הרחם מלווים אותי
בסמטה הריקה.
הקולות הופכים לאור
גם בחשכה.
עייפתי.
במכולת קניתי לי גלידה
לוודא שנותר בי רצון פשוט
כמו זה שהיה בי
בטרם עברתי בשער.
16.6.2017…
ירושלים לא במילה
ככל שירושלים עולה
היא אינה מלווה במילות המילון.
איני חושב עליה במילים ארוכות.
ירושלים היא חברה
חברת הילדות
חברת הנעורים
אהבה ראשונה
של איש שהזקין,
והוא יודע שנותרה לו
אהבה אחת:
ירושלים.
20.2.2017…
את לי ירושלים
את, ירושלים, אינך מפוצלת
ולא מחוברת.
איש לא ישים עלייך גבולות.
כי אין לך כאלו.
את אינך רשומה בספרי רכוש.
לך שירי אהבה עד אין ספור
בכל שפות אנוש.
ברגע של מצוקה
אני רואה את ירושלים
קטנה
עד שכפות ידיי יכולות
לאחוז בך.
ברגע של התעלות
את גדלה.
כול האומות כולן
מתכנסות בתוכך,
ואת להן אימא
אוהבת.
6.5.2017…
אל תעלה את ההר הזה
בלתי מתפשרים הם אנשי ירושלים.
מכל פלג ודת.
בהר-הבית ובאל-אקצה
הקשים שבהם מצאו מפלט.
מסגד אל-אקצה בסכנה!
הר-הבית גם.
עוזבים זוטות, נעשים אחים
כשבט אחד אל מול הכופרים.
בהר, הדם מקדים לרתוח.
העיניים ננעצות, מחפשות מטרה לאגרוף
השפתיים משסעות
זעקת הכאב מחפה על חרפת הספק.
הגרון מעלה פסוקים קדומים
ברגע זה אנשי ההר
בולעים אבנים.
אך מששקטה הרוח,
מעלים חיוך,
במה לעזור לך? שואלים.
ביתי הוא ביתך
אנא התכבד,
אך אל ההר הזה אל תעלה.
16.6.2017…
ירושלים אתי
עשיתי את הדרך מירושלים.
אך לא עזבתיך.
ככל שארחיק
ירושלים אתי.
את בכל שיח.
אני נושא את טעמך
אף שלא רוקנו
את הזבל היום.
את בכל גרגיר
בכל מעש
שטרם עשיתי
את אתי.
11.6.2017…
התיקון שבלב
אני נוגע באבני הכותל,
בירושלים כולה.
אני מתהלך בסמטאות העיר
העתיקה,
נושם את האבק שניתז פה
לפני 2000 שנה,
ואת ריחה של אש השנאה הגדולה.
מה האבנים האלה לי?
לאבן יש חלופה
בכל גודל וצורה
ערכה נקבע על פי טיבה.
אין זה תיקון
להקים את בית-המקדש שחרב
כי ייחרב בשלישית וברביעית.
התיקון בלבי:
אהבתי אל בית המקדש
לכל שריד שממנו נותר.
איני מבקש להרוס ולבנות,
אלא לאהוב.
25.5.2017…