נפתלי פרימור, שירתי

אמור ירושלים

קצרו האותיות של כל שפות תבל
מלכתוב לך, ירושלים.
מנזרים, מסגדים ובתי מקדש
קמו לך על הר הבית,
אך אין בהם לך נחמה
כי את בלבם של אלה
האומרים את שמך.

תיבות ותפילות טמנתי לך
תחת כול אבן מאבנייך.
את שמחת המחר להשכנת השלום בין הניצים,
ואם למלחמה פניהם –
את תעניקי ניצחון לשניהם.

את בראש הפרקים בספר השירים.
את ערבה שישראל ובניו יבואו בשערייך.
את הר ומעיין
ומקום סתר לנערים האוהבים,
היודעים שבאו לפרקם ומבקשים בדידות לעצמם
ואת איתם
ואינך שם.

5.7.2017…

החולם מבית צפאפא

סמטאות בית צפאפא הן על המסלול שלי,
אני עובר פה בדרכי,
א לענבר המתגוררת בצור הדסה.
אני קונה פה,
גם המוסך שלי כאן.
אחמד, איש ישר ואמין.
אז מה? אני שואל אותו,
האם הציפורים בבית צפאפא שרות אחרת
מאלו שבצד היהודי של העיר?

ישראל כאן 50 שנה, איך זה נראה לך?
אחמד מפסיק אותי ואומר:
"הטורקים היו פה יותר
גם הצלבנים.
אין מספר שיבטיח את מה שיהיה.
רק האלוהים יודע,
אינשאללה".

בבית צפאפא אין עניים,
יש קופת חולים ויש ביטוח לאומי,
"הבת שלי לומדת בלונדון, הבן שלי באוניברסיטה העברית.
יש לי אוטו חדש ובית דו-קומתי
אני חופשי ולא חסר לי דבר.…

תכולת הטעמים

עליך להשיב את הדירה
נקייה מכל חפץ!
התכולה הוצאה.
המשאית ממתינה.

עליתי לדירה כדי לבדוק שוב
אם נישכח פריט חשוב.
נכנסתי למטבח
רק רצפה וקירות.

הטעמים עולים
חצי פטריית כמהין מונחת לפניי
אני חותכה דק-דק כעלה צלופן,
אך ארוכה ככל שניתן.
מוסיף חצי כוס יין בורגו אדום,
קמצוץ של אגוז מוסקט
וקליפה של עץ דובדבן.

פרוסת דג טונה, בעובי שתי אצבעות
מושרית בחומץ בלסמי ודבש מפריחת האקליפטוס,
אני יוצק את רוטב הכמהין.
האש מעלה רסס של עננים
הנועלים אותי מכל הצדדים.

איני שומע דפיקות בדלת.
את תכולת הטעמים
אני לא מפנה!

27.6.2017…

תכולת הבית

אז מהי התכולה?
אדמה לגידולים, קרקע למגורים,
שטחי בר, מים,
יסודות ומתכות.

כדור הארץ הכחול,
נכון להיום 7.5 מיליארד אנשים
2 טריליון חרקים,
אורגניזמים חיים עטופים אוויר.

מוצריו של האדם מילאו עמקים והגביהו הרים,
אך אהבתו לשירה
חסרת משקל היא
אינה פולטת גזים רעילים
היא תכולת הבית
שאינה ברשימה.

27.6.2017…

עוד ירושלים אחת

שנתיים למדתי בחברותא
עם הרב יחיאל פריד.
מדי שבוע נהגתי לבוא לביתו
שבקריית צאנז שברוממה.

אל הידע התורני של הרב
הוספתי פרקי מדע:
ה-DNA, הדמיון והשוני בכל חי,
הקיום והאובדן.

הרב רעב להתחזק באמונתו,
הוא קיווה שאכיר באל על פי דרכו.
האמונה והמדע הם כלים שונים להגיע לאותה מטרה:
להכיר את גדולת האל.

האם האל הוא שהביא לשואה הנוראה,
להרעבה עד מוות של תינוקות ואימות?
הרב מאשר.
פותח פסוקים המתריעים,
"כאן זה כתוב"
הוא אומר.

לו רק יכולתי, הייתי מעמיד את האלוהים למשפט!
עם אייכמן ונאצים באותה השורה.
המחלוקת עלתה איש לא נסוג.
נפרדנו.
הבנתי שאיננו חופשים לחשוב.…

השירה הפואטית

אנשים עושים לקיומם.
הם קונים מוצרים ומוכרים את יכולתם.
הכול משווק, הכול כלול.
אך השירה הפואטית אינה כלולה.
היא משרה באנשים חיפש דרך
שטרם התנסו בה,
כזאת שתעצים חושים
שתביא לאמונה כבבורא עצמו.
שתשבית את החוקים הקיימים
שתגרום לשומע לעבור מטמורפוזה.
זאת השירה.

24.6.2017…

כל האהבות בירושלים

עכשיו, אני בך נזכר,
זה היה בירושלים.
אך למה אתה אומר זאת?
האם זיכרונך מתעתע?

לא, יקירתי,
אני זוכר היטב
את כפתורי חולצתך,
את החול ואת הרעש של הים
מהערב ועד המאוחר.

אני יודע שזה היה בירושלים.
כל אהבותיי שחוויתי אי פעם
אף הרחוקות וגם אלה שמעבר
כולן חוזרות אליי
בירושלים.

20.6.2017…

מעל דמה של הדס מלכא

שער שכם בדרך לעיר העתיקה.
שוב.
אני מעל דמה של הדס מלכא,
היפה בנשים תחת הסכין
לוחמת על חיי עד מותה.
מרגע זה
כל קיומה הוא בי
אף שלא הכרתיה מעולם.

ישראל ופלסטין ימשיכו להתנצח.
אלוהיהם מתגלה בכל מעשה גבורה.
הוא מוחשי.
הוא כאן.

דעתי חסרת אונים.
צער לי עלייך, ירושלים
על שבלבך ניגר הדם.

22.6.2017…

אבן הקשב

הווקף שולט בנכסים,
מסגד אל-אקצה, כיפת הסלע.
בית המקדש הראשון וזה שנבנה אחריו,
משרד הדתות עתיר התקציבים.
לשליטת הכוח הם סוגדים.
לשווא מחקים את כוחו של האלוהים.

הלוחמים והמתים
בעלותם מתקבצים.
את הטהרה מבקשים,
אך מזדהמים במחשבה:
שהאל ייקח את האחר הרחק מפה.

אני בהר
חש באבן הקשב
במיני העשב הגדלים בה
וגם באיש אחד, מעט מבולבל, כמוני
שעבר ביום חם
ונרדם.

30.6.2017…

ממאבקי ירושלים

העיר הזאת מתחרדת.
היא אבודה לחילונים.
בשכונות חרדיות אסור לנסוע בשבתות ובחגים.
גם בימי חול אני לא אתם.
עבורי השבת היא בנסיעה, רק כך אני חופשי.
החילונים עוזבים,
נוטשים את העיר.

אני חצוי, הרי לחרדים הזכות למגורים.
ילדיהם המרובים מבטיחים עוני לדורות הבאים.
את עצמם הם מחנכים.
מסרבים לשעורי אנגלית ומדעים.

סוגרים עליי מכל הצדדים,
בין קריית מנחם לבית וגן.
אני מרגיש מאוים.
איך נחיה בירושלים שרובה לערבים ולחרדים?
האם תישאר אהובה עליי?
האם הרוב החרדי יכבד זכותי
לבחור במציאות שאין בה אלוהים?
החשש שלי גובר,
האי נחת כבר פה.

1.7.2017…

יהונתן בירושלים

יהונתן, מהנדס מזון מדבלין,
נשלח לעבוד בישראל, ברמת גן.
ככל שהוא יכול
הוא תמיד בדרכו לירושלים.

מיד עם סיומו של יומי הראשון בעבודה
עליתי על הכביש לירושלים.
המחשבה שכל רגע מקרב אותי אליה,
ריגשה אותי.

בחרתי להיכנס לעיר בדרך עין כרם.
ירושלים התגלתה מעליי.
שלא כערים אחרות, העיר הזאת אינה בדרך,
היא משאת נפשי.

הבטתי בה וסובתי לאחור,
חזרתי לתל-אביב.
בהדרגה קרבתי אליה.
למחרת, העמקתי לתוך העיר,
עצרתי בהר הרצל.

השקיעה הכתומה נראתה דרך הקשתות
של קלדר.
עכשיו ידעתי שאני מוכן לה.
חלף עוד יום ועשיתי זאת.

שער יפו, כניסה מבעד לחומה, מגדל דוד, הר-הבית,
דרך הייסורים, הר הצליבה, כניסית הקבר,
אלפי שנות אמונה בארץ יבשה,
אך אני כאן
בתוכך ירושלים.…

אני הסינדרום שלך

ירושלים מתנשאת
את פראית בניגודך
מתנגשת בתוך עצמך.

ההולכים בשחורים
באמונתם מלבינים את עצמם.
איסלמופובים בתוך האיסלאם חיים
בתוכך, לחסרי כול לא חסר דבר.

יש בך אפור
ויש בך אור,
ירושלים פונה אליי:
"אתה יכול!"

המתוחמים לא בנקל מתערבבים,
אני סובב ברחובותייך,
לפתע קורן על שהכרתיך
כי אז את סובבת ומדברת אליי
בשפה לא מובנת לי.

בעיר הזאת אני מנותק-מחובר
אני הסינדרום שלך
ירושלים.

30.6.2017…