נפתלי פרימור, שירתי

כוחה באבן

התפילה נישאת לאבן השתייה
ממנה היא יונקת את דברי הנביא.
האבן קדמה לחיים
היא ההבטחה האלוהית.
ירושלים מתוך האבן קמה
ירושלים היא אבן,
קשה!

23.7.2017…

יום בירושלים

בירושלים קשה לי להתחיל את היום.
הציפיות מעל הנמצא.
אני יודע שהמראה שלי לא משהו.
את טעמי הלשון עדיין מובילים
חיידקי הלילה.

אני לא פה, ואתה אינך איתי.
אני מחפש לי שביל שיוביל,
שיתחיל את היום.
הרי איתך אחיה את כל היום.

אני מתחיל בקשר אישי
מתענג בתוכך.
מרגיש בחום גופך, בלחות הנמוכה,
הצורבת מעט בגרון.

אני חולק איתך את השעה הראשונה,
מתגבר
ואומר: "אתה היומי הטוב".

12.7.2017…

הדחף ונגדו

לא רציתי לעשות אותך
אם המשפחה.
רציתי אותך
בכל מופע וצורה.

מי האנשים האלה הסובבים לצדך,
מה להם ולי?
הם מדברים על הדירה שנקבל,
וכשנתחתן.

אני רציתי לנצח את הדחף הפראי
להותיר סימן היכר בדורות הבאים.
רציתי רק אותך,
ולא לגדל יצורים שאינה מוכרים
לא לי ולא לך.

העובדה שאני נולדתי אינה מחייבת
אותי להוליד.
בשמחה אמלא כול נפח זרעים.
לא רציתי להיות אב המשפחה.

ואיך זה קרה?

7.7.2017…

על האבן הזאת

"את יחידך אשר אהבת"
על האבן הזאת
בהר הבית
תחת כיפת הסלע
אבן השתייה מכה בפאה של
אל-צרחה.

האבן הזאת לעדן ולתהום
דרכה – הברכה לעיר הזאת
ולעולם האנוש.
אבן באבן נוקשות.

שברי האבן הזאת
פוצעים בכל קצות תבל
בני העדות על המזבח נפדים,
על האבן הזאת.

17.7.2017…

עיר קשה

ישנה עיר אחת
האחרונה
היחידה
מוצא אמונה רק בה.

אלך ללא שנאה
אומר שלום לכל מי שבא.
וייכנס לבית כנסת
ולמסגד
ולכנסייה
ויהיו לו לבית.

ומי ששמע את תפילותיי
הרים את קולו
אחז בכלי ההריגה
בצעקת אימה
על גופתי.
לא!.

17.7.2017…

קלון אולמרט

אני האמנתי לך.
הצבעתי לאולמרט לראשות עיריית ירושלים.
בגיחוך מתנשא הסתכלת עליי,
אני התם והפתי.

והיה רגע, מדויק מאוד,
שאהבתך לבצע, לשלמונים ושכרון הכוח
עלתה על אהבתך לירושלים.
חמדן שלמונים קטן:
הלא ידעת שאין חלופה לירושלים הטהורה.
השחרת את מקום מושבך,
את האישה והאיש שחלפו על פניך.
אתה אות בושה
לעיר ירושלים.

20.7.2017…

עיניי תרות אחרי המלך

עטרה על ראשו של מגדל ציון,
אבן מלבוש למלך.
קטיפת חוכמה יצאה לרוח
חלפה על פני מרחקי שמיים,
עכשיו זמנה לחצות את שערי ירושלים
והיא מצפה לשובך.

בכל פינות העיר יש ממך
תראה את ילדיך המשחקים ברחוב
זוכרים את שמך
אתה אתנו כאן.

בירושלים ובהר הבית
ארכאולוגיה חיה את היום-יום
באולם המוזאון רוקדים עם ספרך,
במתנ"ס פיליפ ליאון, אזרחים ותיקים
רוקדים סביבך.
עיניי תרות אחרי המלך.

24.6.2017…

עוד רגע וזה יקרה

הפינה המזרחית
בדרך חברון – מתחברת למערב העיר.
אבו טור, שעל הר הזיתים
שכונה החצויה בין ערבים ויהודים.

רחוב עשהאל מתפתל בין המציאויות
ברחוב נעמי, ליד המסעדה
עמדת מחזור של העירייה
בשכונה הערבית אין איסוף.

Yes Planet מקרין מציאות בתלת-מימד
מבט תקריב אל הר הזיתים
חושף שטח מכוסה בתים,
אך האדמה מתאימה לכרם גפנים
הר הבית הקרוב ישפר את טעמם של
Grenache & Merlot
ויעשם עמוק עם רקע קדוש,
ייצור דריכות.
ב- Yes Planetיש טעימה היום.

6.7.2017…

תלפיות מזרח על הקצה

מעברת אסבסטונים הפזורים משני צידי הכביש
לארמון הנציב.
צחיח, לוהט,
זה מה שיש
חלום על ישראל.

מיטת ברזל ומזרן בעובי של כריך
לא שפרו על העולים.
במכולת אצל ההונגרי
מול ארון הלחם
עמדו הרובים.

אך הנוף מרתק
חומת עיר העתיקה ואל-אקצה,
המזרח וקולו הבוכה של המואזין,
הגבול המאיים-
שם הערבים.

בצריף תמיד היה קר מדיי או חם מדיי,
במקלחת שני ברזים,
באחד מים קרים ובאחד – חמים,
לא מתערבבים.
רגע רועד מקור ורגע קודח.

ירושלים של שנת 1960
בדרך לארמון.

25.6.2017…

תמיד לפני בוא המשיח

תלמידיו,
משחיפשו לשווא ולא עלה בידם
למצוא את קברו של הרב,
נעצבו מאוד ביום חם.
ומבטם בשיפוליו הרחבים
של הר הזיתים.

בראותי את מצוקתם, פניתי אליהם:
"הרי יש מצבות שנגררו מההר ועד נחל קדרון.
למה הטרחה הזאת לכם?
ראו את ההר הזה,
הוא לפני בואו של המשיח.
כי אז תפגשו ברב".

הם השיבו: " נחזור מחר עם שחר "
ובאו.
עמדו עד החשכה, הביטו בהר הבית.
חשו ברעד
האם ההר עוד מעט וייבקע?
והוא עומד,
והם חוזרים מדי יום.

6.7.2017…

בת זוגתי ירושלים

בפיסת יער עבות בבוליביה,
נשענתי על גזע רחב,
עיניי אל הצמרות.
דרך הענפים הצפופים, ראיתי אותך – ירושלים.

סובבתי את פניי אל האדמה,
נשמתי ממצעי היער.
ירושלים נותרה.

בואי ונשוחח שיח שבין האוהבים,
הרי אין לך רצון להרע לי.
עצמתי עיניים, ספרתי מספרים,
ואני משוחרר ממראות תעתועים.

"אני חייבת להיות בעינך נחשקת.
שלמעני בקלות יתרה תאבד את שפיותך.
אני נוטעת בך אמונה ששכל כולי רק לך.
למען שיריך עליי – לא אפדה את חירותי".

8.7.2017…

אני ירושלים

אני רותחת מכעס!
משווים אותי לערי החוף,
לפלשת הים, שנמוגה ואינה עוד.
עכשיו באים אליהן
מראים עצמם באישונים פתוחים
ורוקדים במעגל.
מושכים / מושכות
רוצים בני זוג,
מעלים חיוך חושני
ומלבושם חוטיני דקיק.
הגוף מראה: זה כול מה שיש!
לירושלים באים אחרת.
אולי אני מיושנת, תמיד כמו פעם.

אך יש לי דורות
איני בת-חלוף
עולה באיכותי על ערי החוף,
איני מציעה עצמי לכל דכפין, שיבוא
אני מעבר לזה.
אני ירושלים.

5.7.2017…