נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
זוג ולא
הגבר אינו מתאים להיות
בן-זוגה של האישה.
ממש לא.
הוא חסר רגישות
אינו מבין לרוחה
אומר על עצמו שהוא הזוגיות כולה.
היא: הולכת עם עצמה.
טקס הכלולות וארוחה דשנה.
הזקנים מבקשים להרחיב את שבטם
מתעלמים מהזוג.
הוא והיא
יימלטו אל מקלט ההורות
ייפלו
יבכו
בית תקוותם ייהרס
ילדיהם-בין ולבין.
הוא מנסה, היא מנסה.
אך מבטם אינו עובר.
הוא אינו שותף
היא בוחרת בחוג בישול
ובחתול.
זוג/לא זוג.
29.6.2016…
דיכאון אינו ייאוש
את חולה זה תקופה,
דיכאון השתלט על גופך, על נפשך, עלייך.
הדגים שבאקווריון אינם מסירים ממך עיניים,
מדי יום שולחים לך ממני מסר:
"דיכאון אינו ייאוש".
נפשי קצה מלהמתין למרפא.
אסתפק ברע, אסרב לרע ביותר.
כמה מהר הסתגלתי למצב החולי.
הדיכאון כל יכול, על פיו יישק דבר:
הוא פוקד עליי מתי אבוא
או מונע ממני אישור כניסה.
אני נחמד אליו
ומלבד שאזכה בחסדיו
אני מתחנן לפניו
שיגמול חסד
שייתן לך רגע של שקט
שאוכל להביט בך
לשמוע: "מה נשמע".
ואיני שומע.
27.6.2016…
כי אם במילה
איני רוצה בשיר אחד גדול,
שאין עומד מולו.
אני בסופה של אותיות
החודרות עמוק אל פיצולי נפשי
אל המעגלים הנסתרים
היודעים להפוך מילה
לסערת רגשות
מחוללי מהות
שוברי מוסכמה
מעודדי אמונה
לא בחרב
כי אם במילה.
18.6.2016…
עמי משורר
מי ייתן ומשוררים בני משוררים כל הארץ הזאת.
ראש הממשלה יודיע בשירה כי פרצה מלחמה.
חתן וכלה-שפתם שירה.
וישתו ויעשו וידברו שירה,
בשירה יישמע קול האמונה.
כי שירה תפתח לב אטום ותרומם דעת כסיל.
ויענו בשירת ה'
וישירו שיר גאולה
גדולה.
20.6.2016…
למה לי ירושלים
אני אחרי לבי הולך,
מהלל את ירושלים ומבכה.
למה לי העיר הזאת, שמגמדת את באיה?
אפר מלכים תשפיל שבעתיים.
עולי-רגל עוברים דרכה
להניח בה את מבטם.
דרכים הרבה להר הבית,
מפרץ אדניי משיט עמים
והעופל נישא מעל.
כי ליראה שמים תיפתח ואדניי מברך לשלום.
אך בטרם נשמעה הברכה,
מחלת הקנאה פשתה:
למי הברכות וכמה?
אימה אחזה ביושביה
וינוסו מפניה מחמת
יוקר המחיה.
24.6.2016…
Woman of the Earth
I am a rising sun that warms you up from a freezing night.
I am a victim of my body.
I am a pure soul.
I am the weeping tears that melt the icebergs of the planet.
I am in between the waters and the thirsty life of the Earth.
I am the spirit of birth giving.
I am a woman of the Earth.
01/12/2016…
התנחלות ניו-זילנד
התנחלות ניו-זילנד מלאה
בשמות המפארים
את מי שלמען הממלכה המאוחדת
תקע את חרבו בחוף הבתולי.
המאורים אינם לעצמם.
המתנחלים מסכימים להעניק זכויות
למי שחיו באיים אלפי שנות.
המאורים יכולים
להיבחר ולבחור ולבכות
על שמיעוט הם בארצם.
את הגזל על ישראל מגלגלים.
את דמם של המאורים
על ירושלים הם שופכים.
האם מתנחלי ניו-זילנד יצאו מהאיים?
ניו-זילנד דורשת
שאעזוב את יהודה ושומרון
את אלפי שנותיה של ירושלים
שאעזוב כל מקום ממנו אראה את
הר-הבית.
אני דורש ממתנחלי ניו-זילנד שיכירו באשמתם
ושיסתלקו מארץ לא להם.
31.12.2016…
עולם ועוד
מבט ועוד אחד,
פתיחה קטנה של אישון, שפת גוף, מילה,
וזוג אנשים שנפגשו זה עתה
הם גבר ואישה.
זה קורה מהר
בכוח החיות
אבדן כל שיקול
ללא דעת
ננעלו.
לא עצרו
עד שהשלימו.
עכשיו רואים זה את זה
היא לא בטוחה בבחירתה.
הוא שואל:
"האם אקבל עוד מנה?"
היא מצניעה את האירוע
זקוקה לזמן לחשוב מחדש.
הוא לא חשב אף פעם,
אך מזהה את כוחו
בטוח שיש לו את זה
אך אינו יודע מה זה כולל.
נפרדו.
פונים לעולמות קרים מאוד.
4.5.2016…
מציל והורג
מעבר לדלת, מעבר לקירות הבית,
שם עולם אכזר.
מפלצות נלחמות,
מפוצצות, טובחות בתמימים.
הקרבנות משיבים,
אוספים כוח והורגים.
כך זה דורות.
בחרתי במרפסת להשתית בה
את חלום השלום.
עציצי הירק מצמיחים יופי,
מין גן שבלב.
כאן אני מטפח השראה, אני קובע את הכללים.
את חוקותיי השרשתי ביופי.
והנה באו מזיקים
מיני שחורים כיסו את העלים העדינים,
עלה שרך מתעוות, מתפתל בכאב,
מוצצים את יופיו.
נזעקתי לעזור
ערבבתי חומרי רעל
אני מציל
אני הורג.
11.6.2016…
עצוב הוא הכלוב
הנעול מחפש דרך מילוט.
בכנפו המדממת מגשש כל סדק,
בוחן מחדש המרווח בין הסורגים.
פניו אל זוהר החופש-
להגשים חלום.
נפשו חפצה להתחיל בספירה חדשה
להחליף את סריג הערום בכותונת טורקיז
נחוש להסתכן עד מוות
להשאיר את הכלוב מאחור.
משעזבו הוא בוהה בו,
עצוב הוא הכלוב הריק
כשלה מהותו.
השער ממתין לאסיר
לשובו.
16.4.2016…
בין
בין דמעה לדמעה
בין אהבה לאהבה
בין אהבה לשנאה
בין שמחה ליגון
בין קליפה לקליפה
בין מילה למילה
בין קול לדממה
בין אור לאור
בין כן ללא
בין הכול לטובה לבין הרע
בין החומר לשירה
בין קללה להודיה
בין רודף בצע לשמח בחלקו
אני חי.
13.3.2016…