נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
אל האלבום
כיתת שפיים בני שבעים
"יהיה כיף תביא אתך תמונות."
יש לי המון
הרי היינו יחד
24 שעות
כל יום
רק לטפס למזווה
רק לפתוח את האלבום
להסתכל ב-
עדה, דיתה, חיה, בתיה, ערגה, מוטי, משה, דוד, שמעון..
פניהם ברורים
התמונות מוליכות לאנשים
אל אישה בגיל עמידה
אל זה שמתקשה לקום
אל מי שאינם
ברגע של חיוך
חוזרים הם אל עצמם
אל האלבום.
8.1.2014…
מתוק הוא הניצחון
אומצה על צלחת לבנה
נתח עסיסי
הסכין נוגעת
וכאילו נחתך מאליו
נלעס בקלות
מותיר טיפות של נוזל אדום
הופתעתי שלדם יש טעם
מתוק הוא הניצחון
המקרב אותך אליי
הפוקד להתאחד
את עוברת את אותה הדרך
נוגסת
נדלקת בקלות
מוותרת על כל הגינונים
מתפרסת על סדין בוהק
אני חייב לקחת
לועס את כולך
את אוחזת
מובילה לחיבור
המזדקק לשובל
של טיפות.
12.4.2014…
בין שתי נקודות
שתי נקודות
האחת לא יודעת על קיומה של האחרת
זוהרות לעצמן
מבזבזות אנרגיה וזמן
מאימת הבדידות שולחות מסר:
"הפנויה ממתינה לישר".
קו אחד הופיע
עבר דרכן
מה, רק אחד?
למי נועדו כל השאר?
"לא נתנזר למען תהילתו של אויקלידס"
לא לאקסיומות
נשבור מוסכמות
הקווים הישרים
לנו.
8.3.2014…
מתוך השקט
שרועה מוליכה את המסכת
על גופי.
מקשיבה לרעש מפלי הצוואר.
לתופי הלב.
לסערות המעיים.
לשקט.
מתוכו עולות פעימות
בקצב הקשה
של רקדנית פלמנקו.
162 נקישות בדקה
מעבירות אליי מסר
בעיניים עצומות
אני קוראת:
עוד מעט אימא
ושוב שקט.
22.2.2014…
אל תסיר ממני את הכאב
איני מבקשת להפסיק את הכאב
הוא מנחמני
הוא העד לשפיותי
זכר מוחשי שהיית
אהובי.
מצבת אמת וסביבה שקט
הפסיקו מלחמתך
אך אני חובשת פצעך
באהבתי.
6.7.2014…
באין נתיבות
את יודעת יקרה שלי,
שכל מעשיי
רק למעני
איני קד לאף אחד
איני קם לזקן
אני כבר לא פרייר.
לא נותן ולא חייב
לא מסים לוועד הבית
ולא מזונות לגרושתי
לא.
מאסתי בהעמדת הפנים
של יפי הנפש
אהבתם יוצאת
אל דב השלג
ואילו אותי אינם רואים ממטר
דמי רותח
וממיס את הקרח
עד הקוטב הצפוני.
על כן
כל אחד לדרכו ילך
אך לא נותרו נתיבות
אלא התהום.
אותך יקרה שלי
אקח אליי ואתי.
2.7.2014…
צלם של שלושת הבנים
ספרד מתפרקת
גרמניה כובשת
ברזיל חוגגת
מונדיאל 2014
הכדור עובר מרשת לרשת
גיל-עד אייל ונפתלי
צלם עולה ומופיע
בשער
המריעים
הם קולותיהם של
השותקים
דמותם כנוצה
הנה צללית של עוף השמים
עולה מעל לאצטדיון
וחברו השלושה אל בין נוצותיו
נעטפו תחת כנפי השכינה
ויאספם
אל חיק האמונה.
22.6.2014…
ללובה מהקטנות ועד מאה ועשרים
אנחנו אותך אוהבים
לובה – לובה
אל תקשיבי לשקרים
שפעם אמרו לך
שחס וחלילה החזקת ממתקים
שמורים, נעולים, סגורים ומאובטחים.
היום בחלוף שנים
אנחנו סולחים ואפילו מודים
שלא היה לך פשוט
לחיות בכפיפה אחת
עם זאב, נפתלי ואיליה.
עובדה אחת נא זכרי
שרק בזכותנו גדלת למי שאת
והגיע הזמן להכריז
שלא נותר בך דבר מסימני העבר.
אנחנו במשפחה
מאושרים ושמחים
שיש לנו לובה דואגת ואוהבת
עד מאה ועשרים.
30.1.2008…
על קברה של ירדנה ארד
"טרשת רקמת חיבור"
הטילה את עוגנה בגופך.
העלתה ללא הכר את מעגלי סבלך.
כל עשייה,
מחיבת פעולת הצלה,
בדגה יש זרחן מסוכן
את חייבת דיאליזה ומיד
אני חתרתי לצידך
להביאך לחוף המבטחים
אך גלי הדמעות
הכו בך אל המצולות
להקל על מציליך,
השלכת מעליך כל משקל
עד 36.2 קילו.
סבלך בכותונת לבנה
שקע בימה של כאב.
10.11.2014 …
בתחתית המבחנה
תחתית המבחנה רחבה דיה
להכיל יבשות וימים,
מפלי מים ורכסי הרים
רחובות סואנים.
האל העליון בוחן אותי בכול עת
בעודי במעלית, במערה,
כשאני מעלה חיוך לזולת או מאדים מכעס,
נדיב לב או מכה אישה,
לומד או מכלה את זמני בחשיכה.
מעשי נספרים
הכוונה גם.
המוסכמות להן הרגלתי
כאבנים לי
על פני המים,
כמכשול
על משטח זכוכית.
אני מרחף
כוחות הנפש מעלים אותי
עד לפסגת האמונה,
בתחתית המבחנה.
29.9.14…
עדיין לא אמרתי
ברבות שנים
אחרי שחלפו
רכבות של זמן
אני יודע:
היה רגע
בו היינו גוף אחד
עטופים בשריון משברי המראות
אשר פלטו מעלינו נצנוצים
של אבסורד
אל שביל החלב
הנחשק והמרוחק
לא הטלתי בך עוגן
אלא לשבריר בחשיכה
ועדיין לא ביקשתי סליחה.
22.2.14…