נפתלי פרימור, שירתי

הזכות לבחור

מרגע הלידה
מרגע שנודע
אם ילד או ילדה
נותנים שם בהתאם.

בהתאם אלינו פונים
מלבישים
תקוות טווים.
מה הייתי נותן כדי לשנות
את סדרי בראשית.

שלכול תהיה הזכות לבחור.
לגדול ולהחליט
בבוא הזמן.
בליל הכלולות.

14.1.2011…

הזורע

גשם ירד.
טיפותיו עתים ברוגזה הכו
ולעתים שליטפו.
זה זמן הזריעה.
כל חקלאי זאת יודע.
ערוגות לי.

עמסתי סל על הכתף
ולעבודה.
הזורע הזה מקפץ,
מגמא מרחקים וזורע
מילים.

עתים זורע על פסגתו של הר מושלג.
עיתם בינות קרני איילים.
עתים בקרקעית הים.
ופעמים בין ענפי עץ הזית.

אין מקום שאסרו עליי לזרוע.
פעם זרעתי בענן
ופעם זרעתי בעינייך.
אני זורע מילים
בשדה חיי.

22.10.2010…

הורות לחיים

חשבתי שההורות שלי תהיה
עם האהבה והמסירות,
אך לא מעבר לתקופה
הנדרשת לגדל ילד לבגרות.

רציתי להידמות להורה שבטבע:
הזאב, הציפור, הדג והנחש.
היודעים להיפרד מילדיהם
בזמן ולהמשיך הלאה.
אני מודה: כשלתי.

בנותיי, בנות ארבעים ומזמן אמהות .
מדי יום ביומו אני הורה
ואיני יכול להסביר לעצמי.
זה טבע שונה:
הורות לחיים.

11.6.2010 …

ההבל

הכיצד עושה הדברים ועטור המעשים
אומר:
הבל, הכול הבל
Vanitas vanitatum et vanitas omnia

בעוד המעשה,
בעוד הזיעה נוטפת,
בעוד אוחז בדקר,
בעוד הפצוע זועק,
בעוד אוהב,
אין הבל.

ומשתם המאבק
כשהאבק הפך לערוגות,
בשקט הוסיף: הבל הכול הבל
הנשמע גם
עכשיו.

בשעת משבר רגשי עמוק
אל מול ההישגים
איש חכם וזקן
ראה אור
חותם חיים.

4.12.10…

הדמעה

זיכרון ממך
לא את
לא גופך
זאת הדמעה
שליחכה את עינייך
שסימנה את דרכייך
אליי
שעשתה אותך.

24.6.11…

הדמיון אל תעזוב

אני תלוי על חבל דמיון.
בלעדיו אפול.
אני מתחנן:
אל תיטוש.

בלעדיו אני אפור.
בלעדיו אני רואה מה
שעיניי רואות.
בלעדיו אני שומע
מה שאוזניי שומעות.
בלעדיו את יפה
רק בצעירותך.
בלעדיו הדבר האהוב
רק שוקל.
אל תעזוב.

14.11.2010…

הייתי שורף

הכול, אבל הכול הייתי זורק.
מוותר על כל מה שיש לי,
על עשרות המיליונים הזמינים,
על הבתים.

לו רק חזרה אהבתך
שפסקה.
לו רק היית אתי שוב,
מבלי שהכסף יהיה השיקול.

את המיליונים הייתי משליך
מתפטר מהם, קוברם עמוק,
שורף את כל הכסף
הוא לא עושה לי טוב.
העוד את חייבת לי כסף?

10.12.2010…

לצאת מהקליפה

אני מתמוגג, מתמוסס,
כולי.
זאת הצמודה לפי מושכת,
מפעילה עוצמות.
לא ידעתי שהיא כזאת.

חלקים שלי עוברים אליה,
רק לפני רגע, הייתה לי זרה.
אני אצלה.

זה נמשך
כטירוף נורמלי שאינו פוסק.
אני מתרוקן. לעצמי נראה כקליפה.
תוכי עבר ואני מלא.

לא חסר לי דבר.
החלפנו עצמנו.
אני
הוא
היא.

17.9.2010…

לפתוח את הדלת ולסגרה

בכל בקר אני פותח הדלת.
אני מתפעל שהחוץ מוסיף ומתקיים.
שלא נפרץ, לא נגנב.
שלא נכבש.
אני מוצא סיבות לחצות את המפתן.
שם בחוץ האוויר בריא
עשיר בחמצן, הכרחי.
הגינה והעצים ירוקים יותר
מבעד לחלון שאינו נקי.
שם האנשים מחכים להגיד שלום.
אך זה מתגלה כלא נכון.
מכונס אל עצמי אני חוזר
ופותח בסדרת טענות
למה לא לצאת,
עד בוא המחר.

12.2.2011…

לפעמים אני מצייר

פגשתי אותך
בירח הדבש,
שלי ושלך.
אחרי שבוע על פני הגלים
שתי נשים ושני גברים
הסכימו שהאושר ישרור
אם יתחלפו הזוגות
ללא כעס ללא האשמות.
בת זוגי לבעלך חברה בשמחה
ואת לי היית לחברה
ארבעת המאושרים אל החוף ירדו
הכלות בחייכנות ברכו
נשארו חברים קרובים
וכשאני מביט בעיני ילדיי
לפעמים אני מצייר אותם
מעט אחרים.

11.6.2011 …

לפני שהיום חולף

לפני שהיום הזה יחלוף
לפני שייעלם ולא ייספר עוד
אני רוצה להודות לו על שהיה
להגיד לו שהוא נפלא
שקיומו אינו מובן מאליו
תקוותי שאף אני נעמתי לו.

28.7.2011…

לענבר

גם כשאת רחוקה, רחוקה מאוד
ואי אפשר לבוא ופשוט להגיד שלום
לחבק ולתת נשיקות למכביר.
רגע לפני שהיום אומר לך גוד-ביי
תעשי 'קליק' והתיבה תיפתח
ותמצאי בה הפתעות ודברים שממתיקים
את החיים,
לפעמים תגלי בה שירים.
המילים, כמו מעשי קסמים
מדברים על הרגש ועל דברים
שאמנם אינם מעשיים, אבל יפים.
אז בבקשה פתחי את התיבה
אל תשאירי אותה נעולה.

24 בספטמבר 2008…