נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
האור
אור- על פי המדע הוא גל ואנרגיה.
על פי בעלי האמונה,
ויהי אור.
האל דיבר אור.
האור מאיר את מעשה הבריאה.
החושך מראה את האור.
אור הוא הכוח לכתוב.
שיר של מילה:
האור.
2011…
לא נפרד
אני רואה.
החושים אומרים שהחיים בו פסקו.
את הגוף הזה לא תראה שוב.
אין במה לגעת.
לא עוד קרבה.
בתום האבל והצער, דבר מוזר,
במקום הפרידה
הקשר הולך ומתחזק.
השיחות נמשכות.
דו-שיח גם.
אני שומע את קולו.
מרגיש במגע של מי שאיננו עוד.
אלו אינם תעתועים או
שיגעון קליני.
זה לא הצל.
זה הוא עצמו.
אין להתכחש,
גם לא להכחיש.
בבקשה תראה,
תיגע.
אך הדמות מיד עולה
זאת ששמה באבן חרות.
מדברת. מחייכת.
אני ממנה מסרב
להיפרד.
15.10.2010…
לא נעים להיות אנאלפבית
בין שיר לשיר
אני אנאלפבית
מתבייש, נחבא
אומר שזה לא נורא
שניתן לחיות גם בלי לכתוב שירה
שזה רק פוזה
אך את האמת אני יודע
השיר טרם בא.
אני מתנחם שידעתי להתגבר
לצאת מהמשבר
אך אין זאת ערובה
לבוא השיר
לא נעים להיות אנאלפבית
בתנועה כבדה
מגוחכת במקצת
אני מורח את העט
על פני הדף הלבן
וכך הוא נשאר.
9.7.2011 …
לא מובן
כל אשר ביקשתי הוא להיות אתך
לדקה שנמשכה
ככל שעמד לי הכוח
אל מול שלך
יש לי כבוד לאותה הדקה
שידעה לבטל שניים.
לעשותם לאחד.
ולא מובן
שהקרה יותר
מפעם
אחת.
12.3.2011…
לא לקבור החלום
וכשהחיים פוסקים
הבשר במהירות יורד
האדמה הטובה ממתינה לו.
ראיתי זאת.
הסכמתי.
לא אבקש לי גורל שונה.
אך לא אסכים
לקבור את החלום.
הוא אינו ניתן למחזור החומר.
החלום נשאר פה.
8.4.2011…
לשניצל יש ביקוש
חברה מזלזלת שירה
קמצנית ברגש
חפצה לבלוע את השובע
לעולם לא תשבע.
השירה היא במחלקת הנפש
מלבוש שאיננו נראה
לעוברים ושבים
שעניינם קנייה,
לא כולל שירה.
המשורר עם עצמו
שירתו חבויה
מחלקת הבשרים מכריזה:
שניצל במבצע.
18.8.2011…
אין גבר מבלי להיות אישה
קל לי להרגיש אישה.
זה מתחיל מהמבט בעיניים
עד כאן הדומה עולה על השוני
לאט ובהתמדה המבט יורד
עוצר.
יש הבדל.
השונה המרתק.
קסם לגעת בו. לחבקו.
הזיכרון הנשכח של גיל הרך
עולה
עוזר
זה לפני המובן מאליו המאוס.
יש ציפייה בלי התנסות המוקדמת.
אני עומד והיא לא נסוגה
מבלי להגיד:
נלך עם זה הלאה
לא עוצרים.
אנחנו יחד.
לא יכול להיות גבר
מבלי להיות אישה.
1.4.2011…
לשירה יש קהל
פסטיבל ירושלים לשירה.
בצילו של עץ תות אדום
משורר ומראיין משוחחים,
על השירה והמציאות
על מקור ההשראה.
בעודם שקועים ביצירה
נשמעו קרקורי הצפרדעים
המשורר קורא: "בוקר אור"
על התיכוניסט בשיעור
שבא לו על המורה לאנגלית
ולא זורק חשבון
עבורו היא שדיים ופתח המין
הצפרדעים שתקו,
נדהמו
אך מיד קולם חזר
השתכנעתי שאינן אדישות
לטסטוסטרון.
לשירה יש קהל נפלא.
16.7.2011 …
לא יכול בלי שירה
שלושה ימים שהשירה אלי לא באה.
שלושה ימים לא כתבתי שיר.
לא ראיתי מה מסתתר
מאחורי הגדר הבלתי נראית.
השירה לי היא מקל העיוור.
הודות לו אני לא נופל.
לראשונה אני חש
במצוקתו של המתמכר.
חוסר השקט, וגם החרדות.
האם אבדה לי השירה?
למזונות אין עוד טעם.
דג הדקר או בשר הבקר,
לא יכול להבחין.
מיני המחלות שמהן נרפאתי,
חזרו.
צפצופי האוזניים הבלתי פוסקים.
זיעה בלילות, כאבי הפרקים.
החום עלה.
השירה היא רפואתי.
בתי מבטיחה ואומרת:
"אל דאגה, השירה אליך תחזור,
כתיבתך אינה מקרית, אינה חולפת.
היא חלק מתוכך.
היא דבוקה לד.נ.א. שלך."
אני נרגע.
לא יכול לחיות בלי שירה.…
לא המקום למפגש
בלוויה
רבים ששנים לא נראו
נזכרו ובאו.
אולי לראשונה מצאו זמן?
אולי זכרו את עצמם?
מביעים צער ופליאה
על שמוות קרה.
משמיעים הערות על האבדן
על אי היכולת
לדעת מה צופן המחר.
תוהים מה שווים חיי אדם.
אולי היה זה נכון
לבקרו
לדבר לפניו
ולא מעליו.
17.2.2011…
לא הוגן
לא הוגן להאשים את בני האדם
בבגידה. בניאוף. בשנאה
זמנם קצר.
זה עכשיו או לעולם לא.
הם לוקחים החלטה
שגויה.
מבקשים להתנסות עם האחר.
רוצים לחזור מההתנסות.
ושוב.
לא הוגן להטיל בנו האשמות.
ולהציב איסורים.
12.2.2011…