האדם הכותב
הנה האדם הכותב.
מעצים רגשותיו
מקבע את הזמן.
מחשבותיו הופך לאות
למילה
לפלא.
השירה מחברת מוחות.
האדם הכותב
הוא
יצור רב-מוחי.
1.1.2011…
האש המכלה
מבראשית, מבריאת האדם,
האש המכלה אך גם המחיה.
אין בלעדיה.
היא שחברה.
היא שהקריבה וקירבה.
היא שאיכלה את בית המקדש.
אש אוטו דה פה.
על פיה
החיים והמוות.
התוכל
את השנאה לכלות?
14.11.2010…
גופי הכיר אותי
את גופי אני מכיר
הוא אתי מאז שאני
אליו אני רגיל.
ממה שעיני הפיקו ומקורותיהם
של האחרים,
ידעתי את תפקוד המינים.
לא אני שידעתי מה עושים
האם תחילה אוהבים ורק אחרי זה עושים?
או להפך הוא הנכון שיקרה.
מה הוא תפקיד הגברי?
התבלבלתי נורא
אבדה דרכי
הבולבול הוא שהוביל.
30.6.2010…
גוף קר לנצח
מעשתי מדמות אנוש בשיש
העולה עליי.
לא משרה בי געגוע לגוף היפה
אינו אנושי ואני לא משיש.
אנג'לו הבליט את וורידיו
נדמים לשל אדם.
לו רק יכולתי להתחבר אליו
להתחלק לשניים
ולהזרים דמי לתוך עורקיו,
אך הוא לנצח קר
ואני לידו
הולך ונעלם.
4.11.2011…
גברת גרינברג
אלמנה מזה שנים.
בעלה היקר לה מכל היה גיאולוג.
הכול ידע
אין דבר שלא עשה.
ילדים אין.
אחרי מותו
שני חדרים עמוסי ספרים
איש בהם לא רוצה.
בחדר המדרגות גברת גרינברג
מטפלת בפרחים
היום היא נסערת.
בבהלה מסתכלת בעלה
מבין מאות
אחד חסר.
היא מתייפחת
כואבת
אביא לך עלה.
20.11.2010…
גם שלך
איך ניעשה לזוג?
זה לא רק
שלום ותודה
זה לא סחר חליפין של קח וקח
או תן ותן.
כשאני שלך
לא נעשיתי פחות שלי
אני של השמש ושל הים ושל חיית השדה
וגם שלך.
10.12.10…
גם שלי
תקלף את הבצל
תמלא את הקנקן
תחליף תביא ותקנה
זוגיות זה לא לבד.
גם את הרצפה
זוגיות זאת התחייבות
גם כביסה.
הכול בשניים
לא רק אחד.
גם החלפת מצעים
הבית הוא של שני אנשים.
שמחתי
על שגם שלי.
10.12.2010…
גופי תקשיב נא לי
גופי כשל
זה לא אני
זה הוא.
התנהגותו מתחת לכל
ביקורת.
הוא החל משכפל
נוגדנים כנגדי.
גופי עשה אותי לאויבו.
זאת מחלה
האוטו-אימונית.
דלקת הפרקים, הכאב,
החום הבלתי פוסק
החולשה והזעות בלילה.
אני על רגלי מתקשה לעמוד.
אני אל גופי פונה:
תקשיב לי וצא מזה
תחזור לשפיות
זה אני.
גופי שותק
מבויש לא עונה
אינו מכיר אותי.
אני שחייב לגופי תשובה:
מי אני?
14.7.2010…
אני וגופי
החיבור הראשון אל האישה
לא פשוט.
מפחיד,
לא מוכר
צעד קדימה וצעד חסר אונים
אנחנו חייבים להגיע ולעבור.
האם זה בסדר, האם זה מותר?
הגוף שלי הוא שהוביל
נתן את הכוח לחצות.
אני וגופי היינו שותפים.
20.1.2010…
גבר ואישה ואי ההבנה
שעה ויותר היא מתלבשת
הערב היא יוצאת
הוא הזמין מקום
חולצה אוורירית כחולה מעוטרת פרחים
מכנסיים לבנים ועוד קישוטים
נעליים שטוחות
שירגיש שהוא על הגובה
הוא לא מגיע
היא מחליפה בגד
בוחנת עצמה מול הראי
משפרת את הריסים
הוא לא מודיע שיאחר
היא ממתינה
מתלבטת אם הגיע הזמן
להתחיל להביע כעס
הרי אמר
היא מחייגת
בקול שמקרין שלווה הוא עונה:
"הרי קבענו שאני לא אבוא"
7.5.2011 …
גבי אל הגולן
שעה מוקדמת מאוד ביום לא זכור
גבי אל הגולן
זחלתי אל מימיה המלטפים
של הכנרת
לאסוף את דגת הרשת.
אך עמדתי,
מבטי אל
קצות ענפי האשלים העולים מהמים.
טיפות
נצנצו באורה של זריחה.
אור העולם דרכן קרן
בחרתי לי אחת.
מסונוור קרבתי
להיות הראשון לטעמה
אך היא ירקה עלי מרה.
2.7.2011…
גשם את האדמה אוהב
האדמה טובה לגשם?
הגשם חייב תמיכה וחיזוק.
הוא מבקש לדעת שפעולתו ברוכה,
אין הוא יורד רק בשל חוק הכבידה.
לא די לו בידיעת עונות השנה
נדרשת לו הנאה.
הפרחים הם התמורה
הנרקיסים בפריחה,
גבעוליהם ירוקים
פרחיהם לבני כותרת
ולבם צהוב זוהר למרחק
הם נרקוטיים וריחם מהפנט.
הגשם מתמכר
משמחה משתולל
הוא נותן מעצמו עוד
האדמה עושה לו טוב.
13.12.09…