נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
בן היילוד לא פוקד על ה'
בית קתרוס.
עיר עתיקה, ירושלים.
פסיפס מפואר,
מכוסה בפיח בכל הגדלים בין חדריו רחבי הידיים.
ריח שריפה באפי עלה.
לאלון ריח מתקתק
לארז ריח מעט חריף.
איימת דממת המוות השתמרה.
מאז יום ח' בחודש אלול שנת שבעים לספירה
כך נותרה.
העיר העליונה, היא הרובע המבוצר שמעל הר הבית
לנס הכתה, המוות בא.
בטרם נפילתה ראו את מקדש הר הבית
עולה בלהבה.
בלילות, אש ענקית
עלתה אל מקום המשכן, כסא מלכותו ריק.
הר הבית, על קדושתו,
הועלה קרבן למענו.
ביהודה,
לא נותרה ערוגה,
היא ומתבוססת בדמה.
אנו בשלשלאות.
בעבור כיכר כסף אחת תריסרים בשוק נמכרנו.
עם אדוני אל אדונים רבים
בין הגויים.…
בעלי הנעלב
בעלי נעלב
לא רוצה אותי
התאבנה אהבתו
לא שומע אותי.
אמרתי לאבי לבקש ממנו סליחה
להביע חרטה.
בעלי לא שומע
אטם את לבו
ההתנצלות של אבי
מחפשת אותו.
9.9.2011…
בקברם
אשתי ואבי בקברם
עשר ועשרים שנה הם שם
האדמה היא
שאותם מכסה
נוגעת.
איני הולך אל קברם.
אך אני יודע שאותי הם מלווים.
בהסכמה
מאחלים. מחבקים.
נותנים נשיקה.
רק חבל שאני לא
אותם.
12.2.2011…
ברא שית*
בראשית
ברא שית "ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".
במעשה הבריאה אין זניח.
השית תחילה, כי אין זניח במעשה ה'
בעקבותיו הגדולים-
השמים והארץ,
להם תהילת עולם.
אין מבקש את קרבתו של שית,
והוא בעזובות
אך מעליו השמים והארץ.
28.5.2011
*סוג של צמח קוצני בעזובות
"בתה שמיר ושית" ישעיהו ה',ו'…
ברבור לבן
הברבור לבן
כשושן
אין צחור ממנו.
המסתורי, מושך אותי אליו.
הברבור פורש נוצות
מתרחק ועוצר
אני בעקבותיו
מבקש לחלוק אתו את האגם.
קרקעית האגם טובענית
הברבור מעליה מדלג
לא נוגע
אני דורך
אני שוקע
שם אשאר
הברבור באצילות מעליי עובר.
12.3.2011…
ברגע שהגוף מסרב
תנועה הקטנה ביותר
מכאיבה. מעייפת.
הגוף לא יציב. נופל.
אני אומר: "בסדר אחיה בלי"
עדיף לשכב ולקום כשצריך
אך גם השכיבה לוחצת.
במקום שגופי נוגע
פני העור האדימו,
הפצע נפער.
עדיין יכולתי להפעיל
את השפתיים והלשון.
לדבר במקום ללכת
זה מצא חן בעיניי:
"חיסכון באנרגיה"
אך הדיבור נעשה קשה
אטי ובלתי מובן
עד שפסק.
גופי ללא תנועה.
דומם.
רק העפעפיים נותרו חופשיים
מכסים את העיניים
שלא רואות כבר מזמן
נפלא להיזכר כשהגוף לא סירב.
21.5.2011…
ברגע שעיניך נפתחות
אל תראה בעיניי הפקוחות
שגרה יומית.
עינייך נפתחות בשביל לראות
אומרות שיש סיבה לחיות
שיש למי לעשות
להגיד שאת נראית
שיש שמביט בך
שאת נראית בעיניו.
12.3.2011…
חסידות בשיא הקיץ
שבוע אחרון של אוגוסט
החום בלתי נסבל.
אנשים ואדמה צועקים חמס.
החסידות הקדימו
ממעל חגות, סובבות
מתקשות להאמין למראה הצחיח
עוצרות עצמן מלנחות.
אדמה לוהטת.
לא מסבירה פניה
לא לפני המלחמה
ולא בשעה אחריה.
28.8.2011…
בשנת 1943
בשנת 1943 נולדו מעטים
לא הייתה זאת שנה לבוא לעולם.
עדיף היה להמתין
אך פה ושם נולד.
מקצות הארץ הכואבת
אספו ילדים
וגננת.
והנה גן ילדים
ילידי שנת 1943.
התפלאו נורא שהעולם קיים
שהוא יהיה,
שלילדים יחגגו יום ההולדת,
שיימצאו עוד ילדים למשחק.
ואני נולדתי הרחק, בסיביר
בין ערבות מונגוליה.
12.2.2011…
בת זוג כדג
מי שמצוי בין פרחים ואגמים
מבחין מייד אם הפרפר הוא הזכר
וממרחק רואה שהדג הוא נקבה
יודע מתי ההזדווגות ומתי יבקעו.
בתקופת החיזורים,
מתחתי סנפיר, החלקתי קשקשים.
חיפשתי בת זוג שתהיה לי כדג.
1.7.2010…