נפתלי פרימור, שירתי

הכתיבה ובין הכתיבות

בזמן הכתיבה
כוחות האובססיה שולטים בי
אני משרתם
רגע של אובדן
אני מוציא לפועל
מחבר מילים ומחליפם
מחפש ולא מוצא
אני מתענג בזמן
שבין שיר לשיר.

5.2.11…

בזכות החצב

עשרים באוגוסט החם בשנה
ומזה שנים רבות.
מהחום מותש,
עוד רגע אפול ודי.
ולפתע הדגל הצחור נגלה לעיניי.

החצב.
הדור בלובנו
ובדמיוני
טיפות גשם קרירות
שוטפות את מצחי המיוזע.

איני זוכר אימתי שיבחתי
את חוסר הצבע,
את טוהר הלובן.
ברגע זה עולה הוא על כול הצבעונים
כולם.
הוא שהפיח בי רצון ותקווה
לגבור על החום הנורא.
להחזיק מעמד עוד קצת.
בזכותו אני חי.

20.8.10…

בועת המשוררים

כותב אוהב כותבים.
מסיבה זו הם מתחברים.
שעות זה את האוויר
של זה נושמים.
אני מתענג על אוויר שזה עתה
נפלט ממשורר, באמצע השורה.

יש באוויר שנזרע
המחבר אותיות למילים
וטופח לשיר.
בועת המשוררים
בתוכה אנחנו עפים
לעצמנו כפיים מוחאים
מחוץ לבועה, העולם שונה
האנשים מעשיים
את שפת השירה אינם מבינים
בשירה אין תחליט
עבורה לא משלמים.

13.3.10…

בוחר בראשון

הגירוד מלווה את האנושות
מאז ומתמיד
מטריד הוא והנאה מסב
ועל פי המדע
מקדים הוא את הכאב.
כעין הגשש שלפני המחנה.
אני בוחר בראשון:
בגשם ללא הברק.
בנעורים בלי פצועים.
בזקנה ללא מחלה.
במשקה בלי ההשתכרות.
בך בלי אמך.

12.2.11…

בואי להתחדש אתי*

בא לך להתחדש אתי?
אתה מתעלם משלושים וחמש שנות פרידה
ועוד תשעה חודשי ריב נורא
תראי את הקרחת,
את עודף המשקל
זה לא מה שאת מכירה.
אני מוכנה להתעלם מהשינויים האנטומיים
של שנינו
בראשך רק אברי הגוף
ואני חושבת על החיבה, על הליטוף.
אני רוצה לראותך
כאילו זר אתה לי לחלוטין
על בסיס זה אני מוכנה לנסות:
אז מה שמך?
עברה דקה ואז פלט:
את יודעת.
העיפה בו מבט קר:
אתה לא יכול אחרת.
עכשיו זה סופי
לא. איני מצטערת.
25.11.11
*בהשראת רומן המכתבים "השמות שמורים במערכת"
מאת שושנה ויג ובלפור חקק…

בזקנה ובחולי

בזקנה ובחולי עובד זר
מטפל מארצות תבל בא
מרוויח ללחמו.
ילדי הזקן אינם פה
חלקם מעבר לים
לא נעים לראות את ההורה
כפי שהוא עכשיו
כפוף,
מכוער,
לא זוכר, לא שומע,
ידיו רועדות.
שהזר יעשה, ינקה
שידבר בשפת התינוק:
כן ולא
שייתן תרופות,
אך הזקן זקוק בדחיפות
לליטוף
במינון גבוה.
ללוויה יבואו
יטוסו למלא חובתם
אחורה יביטו
בשורות הצפופות
ויגידו " זו דרכו של העולם".
לא שלהם.

21.10.11…

בחירתו של האבטיח

האבטיח הוא שמצליח לפצח
את אופיו של
הבוחר בו.
יש הניגש וללא היסוס ולוקח.
יש שמסתכל ומשתהה,
משלח מבט ארוך, אוחז ומתופף
מאזין לקולות ומחזיר
כחכם המבקש לגלות
את הנסתר במורה הנבוכים.
כל כישוריו מתמצים אל מול האבטיח.
הכישלון הוא חרפה,
הרי לא מדובר רק באובדן הכסף
זה העימות בין כוחו של האבטיח
ובין האדון.
האחד חוזר ובוחן,
האחר בוחן וחוזר,
אך האבטיח הוא שבוחר.

21.1.11…

בחלום*

בעודנו ישנים
את אלינו מתפנה.
בכותונת כחולה- וירוקה
בוהקת
בה נעטפת בליל הפטירה.
אתנו יושבת, מדברת,
אך ניכר שזמנך הולך ואוזל.

רק הגעת וכבר ממהרת.
לשנינו זה ברור
טרם הוחל הדיבור.
מבקשת לקום וללכת.

חיים לך משלך,
נעים לי לדעת
שאת יודעת
ולמתרחש אצלנו מודעת.

מראך כעוטה מסכה.
מוסתרת
חיוכך אליי לא עובר
הקליפה אני רואה ולא פנים
וגם את זה אני אוהבים.

*מבוסס על החלום ששרון סיפרה לנפתלי

14.5.10…

בגלל דוחות חניה

פיאט מודל 1986
אפילו לפירוק לא תמכור,
רק כיסוי המושבים, שווה
משום שלא הייתה נעולה
נכנסתי
הסיכה בידי
ללא קושי התנעתי
בזוית העין
קלטתי חבילה
של דוחות חניה
מה, אני אשלם?
יצאתי
לא נגעתי בה.
.
24.6.11…

בגילי

בגילי אני מסייף,
כותב שירה.
ברגע זה חומרי הנעורים
בדמי זורמים.
גופי נמתח, מתפרץ.
מרגיש שיש בי כוחות
לבחור.
עדיין לא בטוח לאן אפנה.
איני מתפשר.
אין לי זמן לאכזבות
ולא לשיברון- הלב.
אני מצביע ובקול חד-משמעי אומר:
את הדג הזה אני רוצה.

6.11.10…

בבית הקברות לאהבה

ארור ההרגל
המורה להמשיך
המוליך אל שהיה.

בבית הקברות
האותיות החרותות
מקשרות אל השם, הזמן והמקום.

האם מת בעודו אוהב?
האם האהבה מתה לפניו?
מתי נפטרה האהבה?
מתי נולדה?

בבית הקברות לאהבה
אין עצמות
בבית הקברות לאהבה
זוכרים אהבה.

12.3.11…

ביד הזאת

היד עכשיו
כותבת אות ומילה, מרכיבה שורה,
שיר בונה.
ממלאת אחרי רצוני.
תרה אחרי היופי.
את היום הרגיל
הופכת להרפתקה נועזת.
בכל קורות רגש מוצאת.
הבקר
31 נחשים ארסיים ביד הזאת חלבתי.
בעדינות ובחוזקה אחזה
בראש היכול להרוג
הנחש עוקב אחריי
לפתע זינק שן שלף
הכה ואת ארסו שפך אלי
אני בארס מרוסס
לרגע התערבנו.

עכשיו ידי כותבת שיר.

17.6.10…