נפתלי פרימור, שירתי

המציאות בירושלים

מחייבים אותי לנקוט עמדה.
נעשה עוול לתושבי ירושלים הפלסטינים,
החיים בה דורות רבים.
גם לנוצרים יש מילה בירושלים.
יש לעשות צדק עם תושביה היהודים
שמממשים את ההבטחה לחזור לציון
ולהביא לתיקון עולם.
לחרדים יש דרך והשקפה ייחודית.
החילונים רוצים את החופש 24/7,
לא סובלים כבלי איסור.
יש עניים מכל המגזרים,
ירושלים לא תבנה ללא צדק חברתי.
עלייך לנקוט עמדה!
חייב
עכשיו.
אני מבקש שהות נוספת
לחשוב
ולבחור בדרך.
ועד שהגעתי להחלטה הנכונה
המציאות בירושלים
השתנתה.

5.9.2017…

אני הולך

אני קובעת עם מי
ואיך.
תהיה מוכן לעוף מחר.
אני לא מחפשת שותף לגורל.

אם תרצה להצטרף אליי,
אתה מוזמן,
אך בתנאי שלא תראה ולא תשמע
מעבר למידה הקטנה.
אני חיה על הבמה.

אמרתי "כן"
עכשיו שנינו מתפלשים
בתיקון,
שבין עכשיו ובין הרגע שלפני.
סליחה,
אני הולך.

19.3.2017…

איש רגיל בירושלים

בעיניי ובעיני הבריאות
אני איש לגמרי רגיל.
מחושב ופועל על פי מידת ההיגיון הבריא,
עד ש…
עד שמילה ירושלים נגעה בי.

מהרגע הזה אני חרד לך
שומר עלייך כרועה צאן קווקזי,
שיסכן את חייו מבלי לחשוב פעמיים.

הרועה חושף שיניים,
שלא על פי המידה
כי אין בך כזאת.

אני פונה לאיש שלצידי:
מה מעשיך?
"אני שומר ירושלים",
וזה שממולי עונה בשפה זרה
תשובה זהה.

האויבים בנפשם
מתים עלייך.

טביליסי 23.8.2017…

צעד אחד רחוק מדיי

היא שופעת חיוכים,
במודעות מופגנת חושפת את שפתיה
מראה את עומקה
עד הגרון.

שנינו מגלים עניין
האם נכון לנו עתיד משותף?
קרבתי אליה, והיא לקראתי.

איפור פניה
מבליט את לחייה
מעבר למידה.
הלסתות נעות מכנית
מנותקות מכל השאר.

עור פניה מתקלף
תחת עיניה החומות
שני חורים בגולגולת.
השער נשר.

אמרתי סליחה
אני מרגיש רע.
לקחתי צעד אחד
רחוק מדיי.

10.7.2017…

את אשר חרב

מלין אני מרה
בפוגשי אותך אחרי 40 שנה.
לא נותרת.
החסר נורא.

צחוקך אל הרוח חרש בך
מעגלים של קמטים.

אף שנדדת בין היבשות
לא מצאת לך מקום לנבוט.
עכשיו את ממהרת.
רק מאור עינייך שם.

אקרבך אליי
אחבקך
בתוכך אני בונה
את אשר חרב.

16.1.2017…

גם אני נורמטיבי

איש רגיל. משפחה נורמטיבית.
עיירה ציורית.
אבא נכנס למטבח,
אדוק באמונה.
פתח מגירה, אחז בזוג סכינים.
אשתו, שני בניו ובנם של השכנים
בדמם.
נרצחים.
לרוע אין מניע.
איש נורמטיבי.
כמוני.

אומה מבין אומות העולם,
מתכנסת לתוך עצמה.
מאמינה בדרכו של מנהיג האומה.
חמושה בשנאה.
גזע עליון.
הפתרון הסופי של בעיית היהודים.
חמישים מיליון נרצחים.
מאות מיליונים פגועים.
לרוע אין מניע.
אומה כאחת האומות.
נורמטיבית.
כמו זאת שלי.

3.3.2017…

אל הרעש אל השקט

שם הלילה
שם שוברים
שם מרוצצים
אין לדעת איך תצאי משם
אולי לא תצאי.

כאן הבמה רועשת
כאן האדמה רועדת
כאן האורות מסנוורים
כאן המוזיקה משחררת
מותר לך
ככל שאת יכולה
ככל שאת רוצה.

אל קסם הרעש
את נמשכת
שקט.

13.3.2017…

הזמן האוזל

מאזן בוחן: ההישג מסתיים בערך הדירה,
בימי ההולדת של הילדים ובחסכונות הנזילים.
הורי ההורים ממשיכם להזרים.

אחרי שנים, הזוגיות נראית פחות.
מרגע זה יש ירידה בתאי המוח,
תהליך ניווני- עלות החיים.
מבט בהורים משכנע
שאין פתחי מילוט.

אני נחרד ללכת לישון
פוחד להתעורר עם פחות.
המוני גיל ה-40
מגלים את עצמם.
מה לא הספקנו?

מרגע זה-כמה שיותר
להתמלא לפני ימי היובש.
השפה הפשוטה מובנת
הכול פתוח ושקוף.
רומנטיקה אינה על הפרק.
תהיה פייר: על העונג לא משיבים בכאב.

זה יומיים שאני לא אוכל, לא מרגיש רעב.
אני אוחז בקרני החיים
הכול פיזי, כפי שרציתי.
השפתיים התחתונות מחייכות
הערווה מקבלת את פניו של האיבר המוקשה.…

הנמחק

היום אני מתחשבנת עם הזמן.
ככל שאמנע, ככל שאשמר,
אם בצמרת ואם באזוב,
הרוצח הזה לא יעזוב.

משחות, מסכות לא מסיחות את נחישותו.
בחצות הוא אורב לי
מוחק לי יום.
משאיר אותי תלויה,
עושה בזמני כבשלו.

מעולם לא שמעתי בקולו.
את רכושי המרתי לתכשיטי יהלום
אני מאופרת טיפ-טופ,
צלקות נפשי אינן ניכרות.

את הלא מוכר
עשיתי לבן זוג
מתפרעת ללא מסלול
"עשה בי, ונעצור את הזמן".

אך באותה השעה
נתקפתי בחרדה:
נמחק לי היום.

5.2.2017…

כשלמילה ריח וצבע

עכשיו מילותיי קבלו ריח וצבע
בדיוק כשהנוזלים שלנו חברו
התערבבו להם חופשיים מכל האילוצים
לתמצית החיים.

המילים נצבעו סגול
האני של שנינו התהדק
לו רק לשבריר של שנייה,
לרגע לו חיכיתי חיים.

משחוויתי
הריח הזה מוביל אותי
אני מוכנה לצום
לנידוי
כי לא ארעב עוד.

וכשחזר הדיבור
אמרתי:
"אל תשכח לקנות לחם וחלב".

17.4.2017…

לא לאי

רואה עצמי כל בוקר בראי
אני שבר כלי.
האי רחוק מכל רעיון
כולם פה כמוני
אני הוא האי.

באי אמשיך ללטף את עצמי
אמשיך לדמיין שאני
לא באי.

אין פה עם מי
האי הוא מחוץ לחלום.
ואני רוצה לממש את עצמי
ולחלום
ללא גבולות
ללא אי.

5.4.2017…

הכותל בתשעה באב

תשעה באב, תשע"ז
אחד מרבים מאוד.
רחבת הכותל מלאה
תפילה.

יש מי שעומד בשקט
ויש בזעקה קורעת.
התפילה יוצאת אל חגווי הסלע
אל החומה האוחזת בהר.

סדקי שנאת אחים נאטמים
לרגע לכל נפש יש אותו גורל.
לרגע.

אל מול אדוני אנחנו.
איש ואישה, דם בנו,
לא נחזור אל השנאה הזאת.
לא עכשיו.

חם יהיה היום,
חם מאוד.
תשעה באב הוא יום חם,
מעיק.

1.8.2017…