נפתלי פרימור, שירתי

אני חולה איתך

רק משום שאת ירושלים
מעיינות ההר מרווים את יופייך.
השילוח ונחל פרת שופעים אלייך
ואת בגיא.

להרים שבליבך יש עוצמה מרעידה
הר הבית
גבעת הגולגותא
ומשכנותייך ויה דולורוזה.

בני הדור הזה נושאים את הצלב
על גב אלפיים שנות.
יש מחבל מנוטרל ויש שסכין נעוצה בקורבן.
אני נושא את שניהם.

לירושלים יש בעלים כמה
את חופשייה לנוע על פי הבחירה
רק משום שאת ירושלים.

הקרב עליך נמשך.
הוא שב ונעור בשל
כוס מים,
בשל סוכרייה של ילד
בשל שמך: אל-קודס או ירושלים.

מחלת פיצול האישיות אוחזת בך
אינך מתרפאה
ואני חולה איתך.

26.8.2017…

הנביא

בית המקדש מקושט בכותרות זהב
מפארות את משפחות הכוהנים.
עולי הרגל מביאים קורבנות
ומעטפות לשתדלנים היהירים.

הנביא מברך את העולים.
ריח פיח חריף עולה באפו,
הוא חש באש זרה המעכלת את ההר,
שומע את רעם אבני סלע המתגלגלות כחצץ דק.
את בכיית הדורות.

הנביא מנחמם בצערו.
חומות בית המקדש לא יגננו.
חומותיה של ירושלים לא יאחדוה,
כי אם לב רחום.

הנביא מורה דרך:
לא עוד עוול לאדם ולבהמה!
תפילותיו לשיבת ציון.

6.1.2016…

ירושלים להם משפט

מתקבצים אליי כל גויי הארץ
ואני להם משפט.
האם באים אתם אליי
להפיץ את אור החיים,
או שפניכם לקנאת עולם?

בפיהם אין תשובה
מתפתלים חסרי מנוחה
ואני בהם מתרה:
איני רוצה שפיכות דמים
שתכתים כותונת ירושלים הצחורה.

15.8.2017 ג'ורג'יה …

יש ממנו בנו

בפי הנביא הגלילי אין כחל וסרק:
הדיינים בירושלים לעצמם עושים משפט.
טובות הנאה מחלקים,
שמפניה ורודה כמים.

את שחיתות קיסריה מפארים,
בבית המקדש לביתם עושים,
את ליבם בגביעי כסף וזהב אטמו.
שלמונים נוברים בכל.

בכספת נסתרת שמו ביטחונם.
אך גם לשם הגיע זעקת המוכיח:
צדק!

אין מלך על ישראל אלא ה'.
הנביא הגלילי נאסר,
נכלא ונשפט.
על גבעת הגולגותא
יהודי נצלב.

באין רחמים נבגד.
אך כל אישה ואיש
נושאים אותו
בלב.

16.1.2017…

ארץ מכפלת השנאה

איני חולק איתכם.
כל שאתם משבחים,
אני מוקיע.
אתם חוגגים ביום אבלי.
לכם אסון הנכבה. לי – נס התחייה.

הכול לא.
אין לי אתכם שפה משותפת,
אך אנחנו שותפים בשנאה.
כל אחד מאיתנו רואה את האחר
עולה באש ומתאדה.

השנאה מחברת
מתווה דרך
אנחנו חייבים לדבר על זה.
רוח רעה רושפת בינינו.
איך נחיה!
חייבים לדבר על זה.

יש לי איתכם מאבק עד אימה
אין לי איתכם שמחה אחת קטנה.
איתכם איני חי
ובעדכם אני מת.
חייבים לדבר על זה.

21.8.2017 גאורגייה…

קשה לי

קשה לי מגבלת הזמן,
קשה לי זניחתו של האדם,
קשה לי לראות את המרב
ולחוות את האובדן.

אני חותר בתוך גל של אי הוודאות,
או אז מהמצולות עולה השירה
היא מחברת אותי אל דורות של
חוצבי האמת.
השירה מתגמלת על חוסר האונים.

את הזר אני מברך לשלום,
מילת אמת צרובה
עושה לי את היום
עד מחר.

2.8.2017…

מחילה מכלה

מבקש ממך מחילה,
כי פסקה ממך שירה.
ומפי הנביא לא נשמעה עוד תענית.
תחת שירה, אבן הונחה בליבך.
ומשנסדקה- קרסה החומה,
מההר ועד השפלה.

הארץ נפלה,
שיריה בשביה
לתרבות זרה
לאלוהים אחרים.

אך נותרה מילת שירה אחת: ירושלים.
יש בה הכוח להשיב.
היא כאן, נישאת עטופה שיר.
תפילתי לכלה:
שתביאני אל הר המורייה
שבלב.

28.8.2017…

שירה בשואה

עדיין אינו מתקבל על הדעת.
עדיין נותרו השמות: חיה, אהרון, משה
ועוד
הם מוזמנים לערב ב"יד ושם"
"שירה בנושא שואה".

תה, קפה ושולחן עמוס עוגות
ניצבים בצדו האחר של אקווריון השואה.
ידי חוצה
ממתיקה את השואה.

ורק קולו של המשורר
מעיד.
המאפה חסר אונים
אינו נושא באשמה.
המאפה הבנאלי.

20.3.2017…

צדק ירושלמי

ברוחי אני חוצה מרחקים על פני האדמה
מחזקת בכם אמונה שאני
ירושלים חיה.

בחרתי באהבתי באדם.
אינני רק מקום מגורים עם מרפסת ונוף הרים
והיסטוריה ארוכת שנים.

יש לי כלל:
איני מרשה לבטל את החיים
אני משליטה את הצדק
על פי דרכי.
צדק ירושלמי.

אני כורעת ברך
לפני אויבים מרי נפש,
אשר למעני נותנים חיים
אני ידעתי שלא ישרור
שלום בין כתלי.

ג'ורג'יה 14.8.2017 …

שירתה של ירושלים

ירושלים,
מה דעתך על השירים שהמשוררים כותבים לכבודך?
"השירה מחזקת את רוחי,
קשה לי כשמוקיריי נלחמים בשמי.
שופכים דם על דמעותיי.

כהשנאה בעיר עולה.
שירתי לשוכנים בתוכי:
זנחו ממעשיכם שפוגעים בי
ואהבו את נפש ירושלים".

5.8.2017…

רובע דחוס

חודש אוגוסט.
לא רוקנו את פח האשפה שברובע.
הזבל נערם, עוד רגע ויגלוש.
לא נעים. הוא כל-כך קרוב
להר הבית.

העוברים לצידו, זזים, נדחסים.
מישהו דרך עליו בחוזקה, תוכנו הודק.
ברובע לא נותר מקום פנוי.
הבנייה צפופה, בית על קשת, קשת על גג, גג על רצפה
ועדין בסיס הסלע אינו נראה.

האדם, האשפה והחיים
דחוסים.
צפוף ברובע.

4.8.2017…

שירה ליום הדין

רחוב גאולה,יום שישי, הכול ממהרים, להספיק ולהספיק.
אני פה בגלל גפילטע פיש וקוגל ירושלמי
מתוק עם קינמון.
בעודי מתענג על טעמי השבת הקרבה,
צדו עיניי את הכרזה
פשקוויל באות גדולה ושחורה מאוד:

יום הדין קרב
ומה תענה לקדוש?

נתקפתי חרדה.
התשובה שלי – שירה.
אני מוכן ליום הדין!
אל מול החטאים
אציג את שרתי.

5.8.2017…