נפתלי פרימור, שירתי

אל תשליכני

אל תשליכני אל קהל
שומעי שירה.
אני קורא,
מילות השיר מחזירות אותי
לרגע הכתיבה.
אני מרוגש, מרגיש רעב.
משהו ממני חוצה גבולות
שביני ובין המילה,
היא ממלאת אותי
מביטה בקהל.
האם קיבלת רשות ממני?
ומה עם הבחירה שלי?
אני משפיל מבט
הקריאה נעצרה,
הקהל לא מבין
מחיאת כפיים אינה נשמעת.

22.10.2016…

אדם אתה כמוני

אדם מלא נפלאות.
אך אינו יודע לאן הן מוליכות.
בארץ העוולות
האם בשירה חפצה נפשי?
השירה מבכה את הכואב
ויודעת להלל את שפת הרחמים.
תמים בדמה של אדמת סוריה,
אינו מבקש את נפשי.
בוש אני על שלא הייתי לצדך
בעודך מתבסס ברסס אדם.
רצח חף לא יסולח,
כי אדם אתה כמוני.

12.10.2016…

בונה במות

ליד כל יישוב וגדר
ליד כל שוק ושכונה
אני מקים במה.
פעמים רחבה וגבוהה
ופעמים צרה ונמוכה.
למי היא נועדה?
למי שיניע את האדם
אל דרך השלום.
אך למה כה רבות?
איני יודע מאין יבוא
למה שלא תמתין עד בואו?
המתינו עד כה.
בא אבדן תחת גאולה.
אני בונה במה ומקשטה.
איני רואה את העולה
אישה, איש או אחר.

28.10.2016…

מלאכתו של משורר עברי

אמן זורע מילים.
בו בזמן מפליג אל המוחשי ואל המופשט.
מלביש את העברייה ומפשיטה
עד מילה פשוטה.
מפרק אותיותיה מנסרה,
נופח חיים באות הבודדה,
מעורר בה רעב.
היא נרעדת מעומס הציפייה,
מתלכדת מחדש לאור שמהותו טרם נראתה:
אור לגויים.
האות היא חומר של אלכימאי מושכל
היודע להפוך סמל מצויר לאבקת אהבה,
לרב ממד.
המשורר אינו מכיר במגבלותיו
הוא נברא בתמימותו.
חורג מכול גבול: מדביק לזנב
לשון.
קורן אור, לעצמו,
ממגנט עצמו.
מולך בעדת אותיות:
מא' ועד ת'
עברייה
היא שלך.

30.5.2016…

ברגע של אוטופיה

מהכביש המהיר
שורות החמניות נפרשות,
מסודרות לתלפיות ובאופן שוויוני.
אני ממהר אל השדה האוטופי,
אך שומע:
"לא פה! לא פה!"
נדחקתי עד הקצה.
שם תקעתי שורש, יישרתי את זרועי,
מתחתי את צווארי,
על פי השמש-סובבתי את הראש.
אני נקלט!
והנה נדקרתי מצדה של החמנייה השכנה,
לאחרת יש טענה על הצל שאני מטיל.
אני מקלקל את הצדק האולטימטיבי.
נדחפתי אל מחוץ לשדה האוטופיה.
אך הייתי שם.
לרגע.

15.9.2016…

שירה בגובה נתון

"האם תרצה לקרוא את שיר הבוסר שלי?
או שתעדיף שיר אחרי הגהה,
כשהוא ברור?"
המנחה שלי בחוג לספרות הישיר אליי
מבט עד הנקודה האינטימית שלי:
"תראי לי את השיר, אני מעוניין בשיר
עם פוטנציאל לפרסום".
הוא בתוכי!
המנחה לא הסיט את מבטו:
"אין פרסום ללא יצירה".
משפט שחולל מהפכה-
עלינו על מסלול הפרסום.

2.10.2016…

אני עכבר הניסויים

שולחן באמצע החדר, כיסא עגול
אני יושב נינוח, לוגם שתייה כרצוני,
השליטה המלאה בידי.
סביבי קיר מעוגל
אין פינה להיתקע.
בחדר זה כל הדלתות לבנות
ואחת ירוקה.
סיימתי לשתות, ופניתי היישר
אל הדלת הירוקה ונעלתיה מאחוריי.
כעת אני בפרוזדור צר ועגול
שאליו נפתחות כל הדלתות.
ואני תוהה: מדוע פסחתי על הדלתות הלבנות?
עורכים בי ניסוי!

2.10.2016…

מפשיט מילה

משורר,
מפשיט מילה עד העצם,
עד החיים, עד הילד שנשכח.
אנשים אוכלים להשביע רעב.
אנשים עושים סקס-
לקבל מענה לתשוקתם.
המשורר אל הנפש שר
מלביש את המילה,
לחיים חדשים.
בהישמעה
אנשים נפתחים לאנשים,
מלטפים את כאבם,
חוברים לברית אנוש
להיות אדם בשנית,
איתך.

24.9.2016…

מלבושיו של משורר

משורר,
קם מוקדם אחרי לילה לא שקט.
בראש ובראשונה מרוקן השלפוחית.
מהדורת החדשות של השעה שבע
עוד פיגוע.
הסכסוך מסכסך את עצמו.
קפה ופרוסה.
ובטרם בלע,
הוא בדרך לעבודה או…
זה תלוי בנושא השיר.
הנשים שבדרך, נדמות לו
כשורה של מילים
יש שהוא מוחק, ויש שהוא מחליף.
הוא קונה מצרכים: הרי לא יתהלך רעב.
הוא חייב לחשב את הוצאותיו,
שתמיד גוברות על ההכנסות.
השירה היא מהות חייו,
עכשיו הוא בתור לבדיקת סוכר בדם.
המטלות הן שיריו.

20.9.2016…

הרוע והאושר

בזמנים של חולשה,
כשהמינוס יוצא משליטה.
והכאוס שסביב מנפץ כל הבטחה,
אני חוזר אל כור מחצבי:
הומו ספיאנס אני.
מאחורי שדות הרוע אני רואה את זרעי האושר
נובטים.
האדם עולה בדרגות העוולה
עד בוא התיקון.
ואינו יודע אם האושר והרוע
נובעים ממנו
או מתנקזים אליו.

11.8.2016…

העיניים יישארו

במקום לא צפוי,
התקרבת אליי: "אני טלי.
היינו יחד לפני 50 שנה, בערך".
כיוונתי אלייך מבט,
עינייך נותרו כפי שזכרתי.

"לראותך בשנית היא המשימה האחרונה שלי"
התחבקנו.
ידענו שזכינו בבלתי אפשרי.
לא שאלתי: מה נשמע?
הדרכים שבינינו התמלאו רוח.
מחר את חוזרת לאמריקה.
את שונה עכשיו.
רק העיניים בלבלו אותי לרגע.

תמשיכי לשקוע עד לתהום הנשייה,
שם תחליפי צורה
תהיי לדבר אחר.
תעברי מחזור
לדג. לצדף פנינים.
רק העיניים יישארו
כפי תמיד שהיו.

1.7.2016…

איש תמים ומגוחך

אני יודע שאבי היה איש מוזר ומגוחך:
הוא תרם את לבו לחבר סטלין.
אבי היה איש תם וישר.
הנושא צץ ועלה בכל פגישה,
בימי חול ובלילות שבת
ובמפגש המשפחה.
הגשמה של רעיון תוכיח את צדקתו,
למען העמים כולם.
כשלה דרכו, אך הוא המשיך לדבוק בה:
"אלו משטרי השנאה שמפיצים שקרים
על פשעי המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות".
בלהט נורא האמין ברוצח העמים.
האם הוא מתלוצץ?
עבורו זאת הייתה אמת לאמתה.
דרכו לתיקון עולם.

21.5.2016…