נפתלי פרימור, שירתי

עם החצב

בארץ טרשים, בארץ מדבר,
בין הסלעים ודרדרת חצץ
פקעת החצב.
לא נראית מלמעלה,
כאילו אינה.

מעליה עוברים עדרי
אדם
לא עולה בדעתם
שעם ישראל
חי בתוך פקעת החצב.

ברגע שייקרא
מסיבה לא ברורה
יצמיח עמוד,
גרדום התלייה.
עליו קיפחו חייו כה רבים,
והפקעת תפרח
ובה החיים.

25.2.2011…

עם דורי מנור

המשורר ממתין,
ממתין לערב השירה שיתחיל.
מאחרים להתחיל, דקה עברה.
אולי יבוא עוד אחד שטרם בא.

לערב שירה רבים התחליפים.
אם לא משורר זה-יבואו אחרים.
ושמא נקיימו:
לא בערב של משחק כדור-רגל קובע,
לא בערב של סרט עטור פרסים,
לא בערב של יום ההולדת,
או של חדשות…

השירה ברובה היא עניינו של היוצר,
אך הוא זקוק לקהל,
גם במחיר שנגיד
שאינו מרגש.
שיצירתו היא בזבוז.

רק שיבואו המונים, ויאמרו זאת.
דורי עומד.
מן הזיכרון קורא.
הוא הופך את השיר לתיאטרון, למקהלה.
אהבתו לשירה
אליי עברה.

אתם שבחרתם להיות עכשיו במקום אחר,
רק רציתי שתדעו,
שלא זכיתם,
אלא אם כן חוויתם ערב אהבה.…

עם אלכוהול

כניסה למועדון.
עדיין מתמלא.
רעש נשמע ממרחק.
אלכוהול צוחק.

האלכוהול מציב דרישות:
תביא עוד!
רגע, תמתין, תחילה אשב.
ויסקי, ודקה ירדו,
הצחוקים גברו.

האלכוהול בקולי קולות:
אני דורש עוד!
שתוק! שילמתי די.
מה עלוב הנימוק
משיב האלכוהול.

לא עברה דקה והאלכוהול:
היזהר! אני אתנקם!
עכשיו זה דו-קרב.
רצונו של השותה התפוגג.
האלכוהול שר וחוגג.
והאיש שוכב.

14.11.2010…

עלה, כנימות-העלה ומושית

ארובות השמים באחת נפתחו.
ריח המים מאדמה עולה.
הגשם פורייה עשה אותה.
הרדוף הנחלים במחול יוצא.
ניצניו הרדומים פקחו עליהם
עלווה עוטפת כל ענף ופרח.

כנימות העלה-
בגוני צהבהב וירקרק.
תחילה בודדים ועד מהרה בהמונים.
על כל עלה,
על כל גבעול צעיר,
את מוהלו מוצצות.
העלים המצטמקים.

הנה החיפושית מושית השבע
מחציתה של כדורית המופלאה.
סמוקה,
שבעה עיגולים שחורים
על מכסה נושאת.
פניה ליצניות,
בשחור-לבן.

תחילה בודדות היו ראש החץ
ומיד הפיצו קול קורא.
מאז בואה של מושית,
כנימות העלה מתמעטות
והעלים קמים לתחייה.
אין מתנשאים
אין מובסים
יש חיים.

22.4.2010…

על שירתי

ביקשתי מהאות שתעשה בשבילי,
שתביאני למקום שבו טרם הייתי.
האות חיה
ונותנת חיים.

בשורה אחת אני מתקוטט עם האלוהים.
אומר לו דברים קשים ונוראים.
נתן לי לב
אך הוא חסר רגש.
אחכה לו שיתבגר.

בשורה אחרת האות
מצמיחה עלה,
מקבלת כנפיים,
צוללת לעומקים,
חוזרת אישה ופניה
פני
דולפין.

מדי פעם בפעם כתיבתי נעצרת.
מקבלת מספר, גם כותרת,
אך מילתי רצף.
חיים.

1.1.11…

על פי דרכו של עכן

חולות נודדים לאורכה של הערבה.
מבקש לגעת בדיונה,
השלכתי נעליים
גרגירי החול עוטפים את כפות רגליי
מקבלים אותי לתוכם
לו רק ידעתי, הייתי מתחפר, כולי
חופשי
על פי דרכו של עכן.

15.5.11…

על פי גאות ושפל

עומד על הסלע
מביט אל הים
הגאות מופיעה בזמן מדויק
המחושב על פי המרחקים
בין כדור הארץ לירח.

לא טוב לי לחיות על פי
השפל והגאות
המכניעים את רצוני.
אני מבקש את השפל
בזמן הגאות.

הים והכוכבים
לא לי הם נשמעים.
הפניתי לים את גבי
לא אראה עוד את
הגאות והשפל.

19.3.2011…

עכשיו תדליק את האור

כבה את האור אהובי,
מה הפריע לך?
נזכרתי באירוע
בקיץ 1968
כנרת
על האופנוע
קרבת עד קו המים
הגלגל שקע
ירדתי
ועם הבגדים שחינו
עד שביקשת לחזור
ובחורשה
במקום שאני זוכרת
ישנו
עשינו אהבה
עכשיו תדליק אור
גדול.

21.10.2011…

עכשיו היא לא

אין זה יום של טוב.
גם לא הרע מכול.
יום שטרם החליט
מה הוא רוצה מעצמו.

מזגתי כוסית,
אך לא בא לי לשתות.
יצאתי לרחוב,
אמרתי שלום
לחסרי הבית.
חזרתי.

הכוסית מסתכלת עליי.
נפנפתי אותה.
בערב יצאתי.
בא לי על אחת שמזמינה אותי.
עליתי אתה אליי.
רציתי כוסית.
היא ריקה עכשיו.

1.1.11…

עכשיו אתה

מרגש להסתכל
על הקורה מלמעלה.
אני מנותקת, זה לא נוגע,
תחושת החלוף גוברת
אני לא שואלת
אני לא מודאגת.
כל החושים נחשפים
אני מוכנה לקלוט כל מגע
גם העדין ביותר.
אני מלאה ריגושים,
עכשיו אתה.

9.7.2011…

קח אותי לדוגמה

אתה מתפזר בלי הגבלה.
מדע, זה התחום שלך.
אבל גם הסביבה,
והזוחלים והקדמונים
והחינוך לטבע, והידע הכללי והשירה.
כל אלה חשובים לך.

זה נשמע תמוה.
זה מפריע להשגת המטרה.
תתרכז בעשייה.
לא בתכנים וב"למה".
זה לא שייך, זה מיותר.

תקשיב לי.
אתה עובד אצלי
לא אני אצלך.
השקעתי מיליונים
בך ובחזון.
האם כל זה ילך לאבדון?

תהיה מרוכז. קח אותי לדוגמה:
אני תמיד חד ותכליתי.
בידי נכס משפחתי מניב.
לי-המשפחה חשובה.

המדען וכותב השירים,
יודע שהכסף מקיים.
הכסף מניע, עושה ,
אך לא נותן תשובה
לרב-גוניות החשיבה.

4.3.2010…

סליחה שבאתי

אורחים מגיעים.
אוחזים בהזמנה.
איך אמרת שקוראים לכלה?
זה מגוחך לקרוא לה בשמה!
לא מכירה בכלל.
עולים במעלה המדורג.
ריחות מלמטה ומעל.

אורות, מאלו יש המון.
השער רחב.
רוחב הוא שם הדבר.
אנשים לא מוכרים מקבלים את פניי.
מולי הכספת למעטפה.
האם אקבל תמורה?

חיוך מאולץ, מבט מאולץ.
למה אני פה?
אין תשובות.
יש אוכל.

אל תעמוד כאילו לך זאת הפעם הראשונה.
קח צלחת, קח סכום ולעבודה.
זה בשבילך. חייך. החיוך מקרב,
עושה משפחה. מצדיק את הנעשה.
מצטלם.

אל תיקח את זה קשה.
תזרום.
אני נשטפתי.
סליחה על שבאתי.

20.11.2010…