נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
אלה פנייך
נמשך אל העצים רחבי הגזע.
ככל שאני קרב
קליפת העץ מחורצת
מסתעפת מלמעלה ולצדדים.
היופי הקסום מושך את ידי
אני סופג מחכמת העץ
הבא בימים.
ככל שהגזע קרב לאדמה
בולטים גידולים
שלא נצפו בעודם צעירים,
עכשיו הם פה.
ביום גשום,
אני ממהר אל העץ
שבקרבה.
החריצים הם רשת מסועפת של
אפיקים.
יש טיפה בודדת שנאחזה
בקצה הבליטה.
נוצצת בקרני האור
שחוצים עננים
דמעה
פנייה של לאה.
12.2.2011…
יסוד אות
האות,
כיסוד בטבלה המחזורית,
המרכיב את חומר ואת החיים,
יודעת לצד איזו מאחיותיה לעמוד.
יש לה העדפות.
היא מתלבטת
מחפשת את דרכה.
האות היא חומר השירה.
לבדה חסרת מובן.
ביחד הן מרכיבות מילה,
הצירופים עוטים מובן,
יוצרים חוויה רגשית
הופכים לשיר.
השיר בנשמתו
של אוהב השירה
נאחז.
עושה בו שינוי.
להיות יסוד בודד
לא ישוב.
6.5.2010…
אבא היה ילד עוני
את המכונית
אני רוצה בצבע כחול
את הספה- באדום
רגע לפני
אני מבקש להיזכר
אבי היה ילד עוני.
שנרתם לפרנסת הבית
והוא בו 6.
העוני נגע בפת של לחם
בתפוח אדמה
בבגד ובנעל
החסר תמיד בא
בצבע אחד.
במילה אחת:
אין.
7.10.2011…
תפילתנו
ה' בורא האדם
אתה שעפר טחון עד דק
ורוח נשמה חיברת
ועשית לחי.
והנה עצמותינו שבורות ופזורות
ואבקת אפרנו בכל פינה ומקום.
למה נותרנו בצער פזורים ?
אנא, חבר כפי שחיברת מקדם
את עפר אברי חנה ואליהו
ועשית אותם חיים.
2006…
בן כלאיים בירושלים
לרחמו אני בא
דלת הכניסה מובילה אל מערת הזמן:
מרק שעועית,
צלחת עמוסה אורז לבן
במרכזה עוגנת קציצת התענוגות
בים של רוטב אדום.
ובנוסף,
צלחת שטוחה של חומוס וחריף
כמו שהיה תמיד.
בעודי אוחז בפיתה,
שולח מבט מסוקרן
אל היושב מולי:
האם רעב קשה יום?
או כמוני בא להיזכר
במנת הנוסטלגיה של רחמו?
דרך החלון אני רואה את השכנה-
מסעדת השפים החדשה: מחנה יהודה
זאת הביאה קהל לא מוכר
התל אביבים של ירושלים והמרכז.
כאן הצלחת ברוחב האוקיאנוס
במרכזה היצירה:
חיטים דקים של פורטובלו
עוטפים יצור רב זרועות חלקלק
ומעליו רוטב כמהין נוטף,
ניתז.
ריחו של רחמו לא עובר את הסף
של מחנה יהודה.…
בשנאה תמיד תחיה
דרשתי הסכם ממון
חזרתי בי
התנצלתי
הסכמתי
לא קיבל.
נימוקייך, לי כקליפת השום
אמר המתנשא.
הוא שישפוט
לו המעמד
מגוחכת קומתך בשרץ מעשיך
בשנאה תמיד תחיה.
14.10.2011…
בשדה אבטיחים
צורות מעוגלות, ככדורים בשדה
צפופים
דומים אך לא זהים.
יש גדולים וכהים, נראים כהורים
וביניהם פזורים קטנים ובינוניים
הנראים ילדים.
אני מתהלך בזהירות,
לא לדרוך על גבעולים.
הקיץ בעיצומו.
על פני האדמה החמה והיבשה
נחים אבטיחים
את הבלתי ידוע
תמיד אוצרים בפנים.
החיבור בין האבטיח ובין האדמה
דק ורופף.
מפליא מניין המים אליו מגיעים
תוכנו האדום והמתוק
מרגש ומקסים.
בהתפעלות אני מביט.
אומר תודה
בפעם מי יודע כמה
לאימא אדמה.
13.8.2010…
בשביל מה
אני יכול
במהירות להעביר הודעות
להתחבר
להתנתק
לקבל הצעה
בזמן אמתי לשלוח תגובה
עם תמונה
אין דבר שאני
לא יכול
אני מסטר היכול
רק מה?
לא יודע
בשביל מה.
5.3.2011…
ברק 3850 גרם
מסתכל בפניו של ברק וייל פרימור
בן שלושה שבועות,
משקלו 3850 גרם.
גופו חלק.
אני נאחז בכל בליטה
אצבעות ידיו ארוכות
האם יכוונו את חייו?
גופו מאורך,
האם יהיה גבוה
סנטרו מחורץ
האם יהיה אהוב ונערץ?
אני נתלה בכל פרט,
מבקש לדלות
מבקש לדעת
בטרם הזמן.
אהבתנו עושה אותו לאדם.
11.5.2010…
ברכות על שעולם בראת
קצרים בזמן
לקנות לראש השנה.
עוד אוכל ומתנות בעגלות.
האם למאכלים חוגגים?
אני לומד שזה חגו של הבורא.
לו הברכה על מעשהו הנפלא
שבאורו חיים לשנה הבאה.
הדעות חלוקות:
יש הגורסים שהיקום כולו
הוא עניין של "הברירה הטבעית"
שטות אומרים
המאמינים בספרים הקדושים.
הבריאה היא אכן מעשה הברירה,
של הבורא.
משה איש האלוהים שמע את קולו
של הבורא עצמו
מאז ישראל חי בהשגחתו.
יש כוונה אלוהית בטרם הבריאה.
כנגדם המאמינים בדרך המדע
אינם מוצאים תמיכה על קיום הכוונה.
אחר הנוסחה הם תרים
כזאת שתסביר ותפאר את מעשה האלוהי
באמצעות חלקיקי חומר
הנע במהירות האור
ולו כוח ליצור.…
ברגע של צלצול
הסיפוק לסקס אינו מובן
רעב לא ברור.
אולי זאת רדיפה אחרי השלמות
שאינה ניתנת להשגה.
ברגע זה הטלפון צלצל
רגע אמרה
בשלווה הוציאה אותי מתוכה
עונה וממשיכה.
אני המום.
5.3.2011…