נפתלי פרימור, שירתי

תודות

תודות לדגי הסולומון
אשר אינם נרתעים
ממלתעות הדובים.

תודות לגוזלים הפורצים
את חומת הקן.

תודות לאמהות הנותנות עצמן
למען אלו שלא יגידו תודה.

הודות לאהבתכם.
אני כאן.

21.1.2011…

תודה ללבי

הלב פועם,
דוחף,
מזרים את החיים.
מעביר חומר
למרוחקים
ומקיים הרמוניה בין
ההמונים.

הלב עושה למעני
בלי לבקש תמורה.
זאת הפעם הראשונה
שאני אומר לו תודה.

מרגע זה מדי יום ביומו
אדבר אתך.
האם אתה זקוק לתמיכה?
אני אתך.

12.2.2011…

שרון והקיפודים

אין זה מקובל
שפרקליטה של זכויות הילדים
בוחרת לעשות למען הקיפודים.
כידוע, הילדים וגם הקיפודים לא יכולים
לייצג את עצמם בפני השופטים.
החברה נפגעת אם ילדיה וקיפודיה
חיים בחסר.
לילדים ולקיפודים זכות לחיים ערכיים,
לאהבה ולהגשמה.
לשם כך יש לכם פרקליטה.
היום יום הולדתה.

16.6.2009…

שנאת הזמן

תותים אדומים ובשלים
בחודש דצמבר.
פעם הם היו סימן האביב
עכשיו לפני החורף.
אנשים לפני הזמן.
תסתכל על בנות השמונה.
הן לפני הזמן.
תראה באיזו מהירות אנחנו נעים.
לפני הזמן.
שונאי הזמן.

1.1.11…

שליט ההמון

שולט על האנשים.
על האלפים
על העם.
הוא שנוא הוא נערץ הוא בלתי נסבל.

שלטונו הודות לכוח,
אך הכוח הוא משאב מתכלה.
הכוח אוזל
עובר לאחר.

יש לקיים חוקים קדומים.
לשליט החדש ניבים חדים
במהירות שולף טפרים.
הוא יעשה.

12.2.2011…

שלושים באפריל

96 שנים מלידתך,
שבע שנים ממותך.
בכל שנה שחולפת
בדרך שאינה מובנת,
ההבדלים בינך וביני
שהיו חדים,
הולכים ופוחתים.

רבות תכונותיך בי הוטבעו.
זה בולט.
בחוצי ובתוכי ניכרות,
ראה את לובן השיער.
הבט מסביב לעיניים,
הדמיון ניכר ברצון ובחשיבה.

במיוחד, כמה מוזר הדבר,
באהבה למילה.
זאת שממך יצאה
ואותי מצאה.
היודעת לדבר, לספר,
משמיעה קול, מרגשת,
שרה.
היא השירה.

אין ספק
שאני אליך הולך.
פיצוי נפלא
על כל שנה שעברה.

25.4.2010…

שלום לאילן הדס

חייו של איש אציל
מתחילים ומסתיימים בדף האחרון.
מאוחר בלילה ביום השישי י' באדר תשס"ט
או בתחילתו של יום המחרת.
אילן הדס קיבל על עצמו
משימה שכמוה על איש לא הוטלה.

ללא קטרוגים
על השעה המאוחרת
ומבלי להתלונן על הנסיבות
אילן יצא
למלא פקודה שכל כולה
נתינה והקרבה.

תמר, אשת נעוריו היקרה, הבנות והנכדים
וכל קהל החברים
כולם באילן תומכים
מחזקים ומאחלים שיצליח במקום שהאחרים
נופלים.

במרכז העיר אורן שבאלג'ריה
ברחוב היהודים
נותרו בודדים מבני ציון שלא הספיק לאספם
לפני יותר מיובל שנים
כי היו יתומים.

שמועה הגיעה .
איננה בדוקה.
על שלושה שנותרו בעיר ענבה.
כדי להביאם אילן הדס יצא
וטרם שב.…

של מי השקדייה

עין-כרם
ירושלים בפריחה.
זה הודות לשקדיות.
אני לא שואל
למי הן שייכות.
אך אני יודע שעל כל אחד מפרחיה
נטוש ריב קטלני.
פלסטינאי האומר:
"משפחתי היא שנטעה".
וישראלי:
"משפחתך נטעה על אדמת
משפחתי".
והשקדייה פרצה בפריחה
את עצמה נותנת
למי שיביט בה.

5.3.2011…

שכינה בצחוק

חג חנוכה.
מדליקים את הנר החמישי.
שתי משפחות נפגשות.
מתנות כולם לכולם.

מאכלים מכל הסוגים.
הילדים בכל הגילים.
לבושים חגיגית.
השמחה בכל בגד, בכל צלחת.

כשהנרות דולקים, שמחים
על האלוהים
והוא מוחשי ממש
ונוכחותו משתרעת
בין הקהל ובין החנוכייה.

בת החמש עשרה קפצה בקול מתגלגל
כפי שרק גיל הזה יודע.
בן דודה בן גילה
הוא שצבט אותה מאחור.

צחוקה ותנועתה לא נעלמו מעיני הנוכחים.
זאת השכינה לה פיללו.

10.12.2010…

שכיחה ואי זיכרון

אי זיכרון הוא מכוון
פועל יוצא של החלטתי.
אני קובעת
את מי אזכור ואת מי לא.
אני אומרת לעצמי:
זה שהיה אתי
אינו בזיכרוני,
נשטף כאילו לא היה.
זה עוזר לי
שומר על שפיותי,
אך יש שכשלתי:
מזכירים לי
שהייתי אתו,
אני עונה:
הוא לא היה.

8.10.2010…

שישי שבת

אתה מקבל את תפקיד הפוסק:
האם יום שישי שייך ליום שבת
או שההפך מתקיים?
הרי שני אלה זה לזה נושקים.
קו תפר ברור מפריד-
שעת כניסת השבת.

אך השעה הזאת משתנה כל שבוע.
לכל אחד מהם תאריך משלו,
שישי ושבת זה מזה נובעים.
מהות אחת.

האם יום השישי
הוא שמפאר את היום שאחריו.
או השבת היא שחייבת
ליום שקדם.
כי מהי המנוחה, של הבורא,
ללא העשייה.

הפסיקה:
שישי ושבת קשורים.
זה לזה שייכים.

8.10.10…

שושן מלמד

שולח מבט אל לועו העמוק של
שושן הצחור
כפולה של שלושה עלי כותרת
עשו פעמון
הטהור חושף אברי רבייתו-
סיבת קיומו
שישה עמודי אבקת הזרעים
מתנדנדים
נמוכים
לא יגיעו
לחריץ הרחם של השושן
לא יפרו את עצמם.

יש שיעביר את אבקתם לפרחים
אחרים.
בנותינו לא לנו נשים.
אותם החוקים שולטים ברבייתו
של השושן ושל האנשים
רחק עצמך מגילוי עריות
הנורא.

19.3.11…